בירושלמי מובאת התייחסות התנאים לבר כוכבא: 'תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד, יז) "דרך כוכב מיעקב" דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא. א"ל ר' יוחנן בן תורתא: עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא' (יר' תענית ד,ה) הרי מפורש שחלקו על מעמדו ר"ע וריב"ת. והנה ברמב"ם מובא: 'אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים. אין הדבר כן, שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו זה. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת' (הל' מלכים יא,ג). הרי במפורש אומר הרמב"ם שלא חלקו על ר"ע, אלא 'כל חכמי דורו' חשבו כך, והרי זה שלא כיר'? מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא על כך: 'ואע"פ שאין דברי הרמב"ם הולמים את המסופר ביר' ובמדרש איכה רבה... ניתן לסמוך על דבריו ולא נעשה אותו טועה בדברי התלמוד והמדרש' ('משנת הגורן'- 'בניין ביהמק"ד וקיבוץ גלויות'). אולם עדיין צריך להבין כיצד ליישב את הרמב"ם הזה... וניראה שאין כוונת הרמב"ם שכל החכמים סברו כמותו, שהרי ריב"ת חלק, אלא הכוונה שכולם למעט אחד סברו כך, וכיון שריב"ת יחיד בודד אין הוא נחשב. ואולי אפשר שהנה מובא בנוסף ברמב"ם בהל' תעניות ניסוח קצת שונה: 'ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל, והיה להם מלך גדול ודמו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח' (הל' תעניות ה,ג). שכאן נקט הרמב"ם לשון 'וגדולי החכמים' שלכאורה היה צ"ל כעין בהל' מלכים 'כל החכמים', מהו 'גדולי החכמים'?- לכן ניראה שזה מסביר את זה, שגם הרמב"ם מודה שריב"ת חלק עליו, אלא שנאמר על ריב"ת: '...מיד בא ונתגייר ולמד וזכה לתורה, והיו קוראים שמו יוחנן בן תורתה, ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו' (פסיקתא רבתי יד,ב). מנוסח הדברים כאן משמע שלא היה מגדולי הדור, שהרי מביאים שהיו מביאים הלכה בשמו, והרי אם היה אחד מגדולי התנאים אז מה החידוש בזה?- אלא שהיה חכם קטן, ולכן מביאים כמעלה שעדיין מביאים משמו הלכה. מימלא זהו שדייק הרמב"ם 'גדולי החכמים', שאמנם ריב"ת חלק אולם הוא אינו מגדולי החכמים, אלא כחכם קטן-פשוט. ולכן בזה מובן שגם בדבריו 'חכמי דורו' אין הוא מתחשב בריב"ת כיון שלא היה נחשב במעמד של 'חכמי הדור' אלא כחכם פשוט. ואולי אפשר שריב"ת אמנם אמר את מה שאמר, אולם זה היה לאחר שבר כוכבא החל ליפול, שאז כבר החלו לפקפק חלקם, ואילו דברי הרמב"ם שכולם חשבו כך, זה נאמר כשבר כוכבא היה בשיאו (וכשמת כולם הבינו שאינו המשיח). ואולי אפילו יותר מזה, שנאמר מיד בהמשך היר': 'א"ר יוחנן: קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא' שזה המשך ל"קול" שדרשו לפני זה. אולם הלשון 'הורג' אינו מדוייק, שהיה צ"ל 'הרג' (כמו שהדרשות שלפניו ואחריו נאמרו בלשון עבר)?- ובאמת במדרש איכה מובא 'הרג'. אלא שאולי למד הרמב"ם מהנאמר בלשון הווה, 'הורג' עכשיו, שב'ר"י' אין הכוונה לר' יוחנן האמורא, אלא לר' יוחנן ב"ת, שבא ריב"ת והוא שהודיע לר"ע שמחשבתו לא התקיימה, שאדריינוס עכשיו נילחם בביתר והורג את כולם, כולל את בר כוכבא, ומימלא כיון שעכשיו נהרג מוכח שאינו המשיח (כמו שמביא מיד הרמב"ם 'עד שנהרג בעוונות. כיון שנהרג, נודע שאינו זה'). והנה במדרש נאמר: 'אמר ר"י: רבי היה דורש "דרך כוכב מיעקב" אל תקרי "כוכב" אלא כוזב. ר"ע כד הוה חמי ליה להדין בר כוזיבא, הוה אמר: היינו מלכא משיחא. אמר לו ריב“ת: עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדיין אינו בא' (איכה רבה פרשה ב סימן ד). שלא מובן, כיון שבר כוכבא נהרג, מוכח שאינו המשיח, אז כיצד עדיין דרש עליו רבי (שחי אחריו) את הפס'?- ואמנם מובא במפרשים שצ"ל ר"ע, ולא רבי. אולם אולי זהו מקורו של הרמב"ם, שהבין שלא חזרו בהם מהדרשה של "דרך כוכב מיעקב" על בר כוכבא. שעדיין סברו שהיה בר כוכבא ראוי להיות המשיח, אלמלא חטא בדבריו, 'וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר: ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף' (יר' שם), שיש שני דברים, יש הראוי למשיח, ויש שעבר את השלב שראוי להיות משיח, ונעשה משיח ממש. מימלא נישארו בסברה שהיה ראוי, אבל לא נעשה המשיח ממש, כיון שנהרג בעוונו. ומימלא ר"ע אמר שהוא המשיח, ובא ריב"ת והעיר לו שעדיין 'בן דוד' לא בא, שעדיין אינו המשיח ממש עד שיעשה את כל דברי הוכחות המשיח, ואז יוכח שהוא המשיח. מימלא לא בא לחלוק עליו שהוא אולי יהיה המשיח, אלא סבר שעדיין אין לקבוע בוודאות, אבל הסכים לראות בו כמיועד למשיח, ויוצא שלא חלקו שהיה ראוי (וזהו שהם דימו.. ור”ע אמר..).