חז"ל (אנשי כה"ג) תיקנו לנו שלוש ברכות של גאולה: גאל ישראל שבסוף ברכות ק"ש, ברכת גאל ישראל בתפילת שמונה עשרה, וברכת גאל ישראל בפסח (בליל הסדר). מסביר מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('משנת הגורן' 'ברכות הגאולה') ששלוש אלו תוקנו נגד עבר הוה ועתיד, שבק"ש זה כנגד הגאולה ממצרים, בשמונה עשרה כנגד הגאולה העתידית, ובפסח כנגד ההווה (ראה שם שמסביר). ואולי אפשר לומר שזה קשור להבנה על אנשי כה"ג, שהיו 120 ובהם 3 הנביאים, חגי זכריה ומלאכי. שאצלם פסקה הנבואה (3 אלו היו אחרוני הנביאים, אמנם מופיע שהיו בכה"ג הרבה נביאים, אבל כניראה שלא היו כמעמד הנביאים האלו שכתבו ספרי נבואה), ומאצלם התחיל הדגש על התושב"ע, כך שהיה כעין שינוי בצורת הדגש של התורה בנו. ולכן הם היו כמחברים בין הזמנים, ולכן היו 3 כנגד עבר הוה ועתיד, שחיברו הכל יחד. ולכן קבעו בברכת הגאולה שלוש ברכות כנגד עבר הוה ועתיד, מצד עצם הגאולה ששייכת בכל, שהגאולה זהו ה' המתגלה בעולם, שזהו מטרתנו בעולם, וגם כך התגלה אצלם שהכל לתיקון עולם וגילוי ה'. וכך שמם רומז לזה, חגי שמו מזכיר חג, כנגד הברכה בפסח, זכריה כלשון עבר, זכרון למה שהיה, כנגד ברכה בק"ש, ומלאכי שמו כלעתיד, כמו שליחת שליח (מלאך) לעשות שליחות. וכך יש 3 ברכות גאולה כעין חזקה, לקבוע בעולם את הגאולה- תיקון העולם. וניראה שעבר ועתיד הם נאמרים בכל יום, ואילו הוה נאמר רק בפסח, כיון שקל יותר לראות את הגאולה שקרתה לנו בעבר, או להאמין בגאולה העתידית, לבין להאמין שאנו קשורים לגאולה בכל רגע, שזה קשה לתפיסה וק"ו כשיש צרות (ורואים זאת בזמננו במיוחד, שאפילו רבנים גדולים לא מצליחים לתפוס שאנו קשורים לגאולה) ולכן זה רק בפסח כשמסובבים בעניין הגאולה. וניראה שאפשר שתיקנו את שלושת הברכות כנגד שלושת עמודי העולם: 'שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב), [שלא במקרה הדגישו שהיה משיירי אנשי כה"ג, שכיון שהוא בסוף אז מגלה מה שהיה עד עכשיו] שבאים לחבר גאולה, שהיא קידוש השם בעולם (ראה ב'קמעא קמעא' 'תכלית הגאולה קידוש השם' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א) ואז כל העולם יהיה מתוקן, שזה ענייננו בעולם, לדברים שעליהם עומד העולם, שהם יסוד תיקון העולם (וסיבת קיומו). וכך ק"ש זה כנגד תורה, שהם פס', ובכלל כל התורה מלמדתנו חיבור לה' כק"ש, קבלת מלכות שמים. תפילה כנגד העבודה, שתפילות כנגד קורבנות ('רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום'. ברכות כו,ב). ובפסח זה כנגד גמ"ח, שלאברהם נאמר: “ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה, וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול" וגו' (בראשית טו,יד) שאברהם היה איש החסד, וכן הגאולה ממצרים היתה בלי שהיו לנו זכויות (מכילתא דר"י בא,ה) כחסד (ניראה שלכן מופיע שם שנאמר לאברהם, בשל שניגאלו בחסד כמידת אברהם ומכוחו), ובכלל שה' שמע את צעקתינו זהו כעין חסד (ובכלל כל הניסים שנעשו לנו בהקשרו [מן ובאר ועננים] זהו חסד). עוד ניראה שאפשר שתיקנו כנגד שלושת האפשרויות של הגאולה, שיש גאולה באחישנה ע"י חזרתנו בתשובה שלמה, שיקרב את הגאולה. ויש גאולה בעיתה שהיא מחולקת לשנים, אם נחזור בתשובה (פחות מגאולה באחישנה שזה קודם זמנה ולכן צריך יותר זכות) אז תבוא בקלות, ואם לא נחזור בתשובה אז יבוא ע"י מלך קשה. ויותר מזה, יש שני חלקי גאולה בזמנה, בתחילה זה תשובה של חזרה לא"י, ובסיומו זהו תשובה שלמה (ראה ב'קמעא קמעא' 'גאולה ותשובה' [בסופו], למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). ולכן כנגד שלושה אלו קבעו 3 ברכות, בפסח זה כנגד באחישנה, שניגאלו לאחר 210 שנה במקום 400. בק"ש ותפילה זה כנגד חלקי הגאולה בעיתה, שבתפילה זה כנגד מלחמות שזה כמלך קשה וק"ש זה קבלת מלכות שמים- תשובה, וניראה שלכן יש חשיבות גדולה לחבר גאולה לתפילה, לחבר בין שניהם, וכך מביאים זכות לינצל מצרות ע"י כח תשובה בגאולה). ועוד ניראה כזה כנגד שלושת האבות, שהם היסוד לתיקון העולם, כך יצחק כנגד ק"ש שמסר עצמו למיתה לקרבן (כק"ש ומסירות נפש, כדברי ר"ע: '.."בכל נפשך" אפילו נוטל את נשמתך'. ברכות סא,ב) ותפילה כנגד אברהם ש"וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד,א) ובתפילה מבקשים שה' יתן לנו בעולם, וכן אברהם יצא לילחם בארבעת המלכים וגאל משבי את לוט (ושאר השבויים), כך שמזכיר את העניין של הברכה השביעית כנגד מלחמות שקשור בגאולה (מגילה יז,ב). ופסח זה כנגד יעקב שהוא ירד למצרים, ואף לויתו היתה כקביעת הצורה של הדרך לכשיצאו ממצרים (ראה בדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' "בשלח" ב). עוד ניראה, כמו שמביא מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א במאמר זה ('ברכות הגאולה'-'משנת הגורן') שמתקיים בנו שלוש תופעות המוכיחות את פעמי הגאולה, 'והם: שחרור הארץ המובטחת, כוננות עצמאות ישראל וקיבוץ הגלויות', כך רמזו אנשי כה"ג (בנבואה) על גאולתנו שיראו בה שלושת אלו: שכנגדם תיקנו ברכות גאולה באלו, שזהו ק"ש שכנגד קיבוץ גלויות, כיון '… שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק שנאמר (ויקרא כה, לח) "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים". וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוק? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' וכו' (כתובות קי,ב), ולכן ק"ש שהיא קבלת מלכות שמים קשורה בקיבוץ הגלויות לארץ. תפילת כנגד שחרור הארץ המובטחת, שהרי היא שביעית כנגד המלחמה, שא"י שוחררה במלחמה. ופסח כנגד עצמאות ישראל כמו שנעשה בפסח שיצאנו מתחת ידי שעבוד המצרים. עוד ניראה שיש בזה כרמז על הבאת הגאולה, שק"ש כנגד הרוחני (קבלת מלכות שמים) ותפילה כנגד העוה"ז (שמבקשים בקשות לעולם) וכך ע"י שמחברים בהם (ולכן חשוב סמיכת גאולה לתפילה) מביאים גאולה לעולם כמו שנעשה בפסח, שכך גם ניגאל לגמרי בעתיד. וניראה שבכך יש גם השפעה של כעין גאולה בעולם, שלכן: 'העיד ר"י בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים: כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו' (ברכות ט,ב) שניגאל מהצרות. עוד ניראה שקבעו שלוש ברכות כנגד שלוש גאולות: 'דבר אחר: "והשלישית יותר בה" שאין מתישבין בארצם אלא בגאולה שלישית. גאולה ראשונה, זו גאולת מצרים. גאולה שניה, זו גאולת עזרא. השלישית, אין לה הפסק' (תנחומא "שופטים" סימן ט). שפסח כנגד גאולת מצרים, תפילה כנגד גאולה שלישית שיש בה מלחמות, וק"ש כנגד גאולת עזרא שסמוכה לתפילה, כנגד שהיתה ראויה גאולת עזרא להיות הגאולה שלעתיד.. וכן באותם זמנים היה מקרה פורים שקיבלו מרצון את התורה (שבת פח,א) וכן היה ראוי עזרא שהתורה תנתן על ידו, ולכן נשתנה הכתב על ידו (סנהדרין כא,ב) ולכן ק"ש שזה בפס' (וק"ש מהתורה "בשכבך ובקומך"). עווד ניראה שבא כנגד שם ה', שכיום ולעתיד שונה: '..א"ר נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא. העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י' (פסחים נ,א). ולכן בפסח זה כנגד הגאולה שלעתיד (שהיא כעין הגאולה שיצאנו ממצרים) שזהו עוה"ב. וק"ש ותפילה כנגד העוה"ז שמתחלק שמו לשם אדנות ואלוקות, שק"ש כנגד אדנות שאנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמים, שה' אדוננו, ואילו בתפילה שזה כנגד המלחמות זה כנגד שם אלקים שהוא דין, ולכן קשור לעניין מלחמות שהם קשים ולכן במידת הדין. ניראה שלכן חשוב להסמיך גאולה לתפילה שבכך מחברים שני שמות אלו ולכן רומזים על שם הויה שלעתיד, שכיום ניקרא בשני צורות אלו. וכך מחבר מעלה זו לעולם (לקרב הגאולה) ולכן: 'דאמר ר' יוחנן: איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית' (ברכות ד,ב) שע"י הסמיכה יש קשר לעניין העוה"ב. ואולי אפשר שהברכות כנגד שלושת שבחי ה' 'הגדול הגבור והנורא', שהם מיוחדים: '...אנן הני תלת דאמרינן, אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא, ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה, לא הוינן יכולין למימר להו' וכו' (ברכות לג,ב) שלכן בהקשר לגאולה שבה ה' יתעלה ויתקדש לעיני כל חי, מקשרים לשבחיו, ולכן שלוש. שאנשי כה"ג קבעו שבחים אלו בתפילה, וכן את שלוש הברכות גאולה. ובפרט שניקראו ע"ש כך: 'ר' סימון בשם ר"י בן לוי: למה נקרו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר ר' פינחס: משה התקין מטבעה של תפילה "הא-ל הגדול הגבור והנורא”. ירמיה אמר (ירמיהו לב) "הא-ל הגדול הגבור" ולא אמר הנורא. למה אמר הגבור? לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק. ולמה לא אמר נורא? אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנאמר "נורא אלקים ממקדשך”. דניאל אמר (דניאל ט) "הא-ל הגדול והנורא" ולא אמר הגבור, בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו?. ולמה אמר הנורא? לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה "הא-ל הגדול הגבור והנורא”' (יר' ברכות ז,ג). ניראה שע"פ זה אפשר לחבר: ק"ש כנגד "הנורא", שהמקדש הוא מרכז מלכות ה' בעולם (והוא נקרא נורא) וכן כבשן האש היה במסירות נפש. תפילה כנגד "גבור" שכען מתגבר על הטבע להביא לנו טובה ע"י תפילתנו, וכן כשאנו סובלים (בקולרין) אין זה גבורתו, ובתפילה אנו מתפללים לטובתנו, וכן גבור שרואה חורבן ביתו, והתפילות תמיד מכוונות למקדש. ופסח כנגד גדול "היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים" (שמות יד,לא).