"כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ" (דברים כד, יט)

שייכות הממון לאדם איננה מקרית וחיצונית, אלא קשורה קשר עמוק לתפקידו של האדם בעולם. אדם שהוא בעל נכסים החושב שכל רכושו הוא לשימושו ולהנאתו, גוזל בכך את הרכוש מהמקום הראוי לו מצד תפקידו בעולם.

בספר "מעלת המידות" כתב דברים נוקבים בדבר מטרת העושר שהקדוש ברוך הוא חונן בו את העשירים:

על חומרת הגזל, כתב "ארחות צדיקים" (שער האכזריות):

לעומת התפיסה הרואה בעוני עול ונטל על חברה, התורה רואה בהתמודדות עם העוני ברכה לעולם: "לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ".

הרב יעקב נגן, מתוך האתר "דעת - אגדות חז"ל"　 -　 http://www.daat.ac.il/chazal/maamarim.asp?sug=6&masehet=0