התורה לא מסבירה למה אברהם עבר לגור בגרר, לאחר שהמלאכים הודיעו לו ולשרה שיוולד להם בן, במיוחד שהוא השאיר את רכושו בארץ הנגב, בין קדש ובין שור (בראשית כ א).

מקובל שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ומיקום הפרק הזה נראה מתאים יותר לתקופה שאברם הגיע לכנען, ושרי היתה צעירה, יפה ונחשקת.[1] אולם מיקום הפרק נקבע להיות כאן, וכך צריך לפרש אותו.

כידוע, זמן קצר לפני כן, אלוהים הודיע לאברהם ששרה תלד לו בן, והבן הזה יהיה יורשו (בראשית יז טז). ישמעאל היה כבן 13 וכנראה היה ילד אהוב על אברהם.[2] עד רגע זה אברהם אף פעם לא התווכח עם אלוהים, והנה אברהם מתנגד לילד החדש ומבקש: "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (בראשית יז יח) והוא יהיה היורש שלי. אברהם חשף את מחשבותיו שהוא לא רוצה את יצחק.

אלוהים פקד על אברהם לקיים את המילה, ואברהם עשה כפקודת אלוהים. אברהם היה פצוע מספר ימים ולבטח לא קיים יחסי מין עד שהוא נרפא. אולם אברהם לא גילה לשרה שיהיה לה ילד, ולאלוהים לא היתה ברירה אלא לשלוח מלאכים להודיע לשרה שיהיה לה ילד, והיא צריכה לקיים יחסים עם אברהם. רואים שכך היה, כיוון ששרה המופתעת צחקה וזה סימן שהיא לא ידעה.

אברהם אהב את ישמעאל ואפשרי שהוא לא היה מעוניין בילד משרה, ולכן, כיונה שברח לים (יונה א ג), הוא עבר לגרר, למרות שלא היה רעב.[3] בגרר אברהם לא כיסה את פניה של שרה, ולא הסתיר אותה באוהל. להפך, אברהם הראה אותה לראוה בעיר והסביר שהיא אחותו (בראשית כ ב), כאילו שהוא רצה שיקחו אותה. כך אברהם המשיך להמנע מלקיים מגע איתה, בכוונה שלא יהיה לו בן ממנה.

אלוהים הבין את המשחק של אברהם, הראה לו ששרה נחשקת כאישה, שאם הוא לא יכניס אותה להריון אחרים יעשו זאת בשבילו, הביא עליו את כעסו של אבימלך מלך גרר, הכריח אותו להודות ששרה היא אשתו, הכריח אותו להתפלל לבריאותן של הנשים בבית אבימלך (שכללו את שרה שהיתה שם לילה אחד וכך שרה נרפאה מעקרותה), והכריח אותו לחזור לבאר שבע עם אשתו. אברהם הבין את המסר של אלוהים, נכנע, ושרה נכנסה להריון.

[1] כפי שנאמר על שרי במצרים (בראשית יב יא).

[2] בהמשך אברהם מסרב להפרד מישמעאל, ומתנגד לגרש אותו מביתו (בראשית כא יא).

[3] יצחק עובר לגרר עם רבקה כאשר היה רעב, ככתוב: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם" (בראשית כו א), מכאן ניתן להבין שלא היה רעב נוסף בתקופת אברהם, מלבד הרעב הראשון שגרם לאברם לרדת למצרים (בראשית יב י).