'אמר מר: גר שבא להתגייר אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? ומודיעים אותו מקצת מצות קלות, ומקצת מצות חמורות. מ"ט? דאי פריש נפרוש. דא"ר חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב (ישעיהו יד, א) "ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב"' (יבמות מז,ב). 'דאי פריש - שלא יתגייר: נפרוש - ולא איכפת לן: דאמר מר קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב "ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב”. לשון ספחת שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם, או סומכין עליהם באיסור והיתר' (רש"י). ובעמ' קט,ב פירש 'קשים גרים - שאין בקיאין בדקדוקי מצות ולמדין ישראל ממעשיהן'. תוס' מביא כמה הסברים: 'קשים גרים..וי"מ לפי שכל ישראל ערבין זה בזה, ולאו מילתא היא... ויש מפרשים: דקשין גרים לישראל כספחת לפי שהזהיר הקב"ה עליהם בכ"ד מקומות שלא להונות אותם, ואי אפשר שלא יצערום. ויש מפרשים: לפי שע"י הגרים ישראל בגלות, כדאמר (פסחים דף פז:) מפני מה ישראל מפוזרים בכל ארצות יותר משאר עובדי כוכבים? כדי שיתוספו עליהם גרים. ולא נהירא... וה"ר אברהם גר פירש: לפי שהגרין בקיאין במצות ומדקדקין בהם קשים הם לישראל כספחת, דמתוך כן הקב"ה מזכיר עונותיהם של ישראל כשאין עושין רצונו, וכה"ג מצינו גבי הצרפית (מלכים א יז) שאמרה מה לי ולך איש האלהים כי באת אלי להזכיר את עוני שמתוך שהוא צדיק גמור היה נראה לה שמזכיר השם עונה. ור"י פירש: דלפיכך קשים שנטמעו בישראל ואין השכינה שורה אלא על משפחה מיוחסת' וכו' (קידושין ע,ב). ומביא מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('משנת הגורן' 'הגיור בארץ ובחו"ל' [וראה גם 'תרומת הגורן ב סימן נא. וב'משנת המדינה' 'חוקי הגיור בימי קדם ובימנו'. וב'תורת השבת והמועד' 'הגירות באספקלריא של ההלכה']) שיש הבדל בין חו"ל לא"י, שלכן בבבלי מובאים אמירות נגד הגיור, שאלו הם דברי ר' חלבו, וכן 'דא"ר יצחק: מאי דכתיב (משלי יא, טו) "רע ירוע כי ערב זר" רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים' וכו' (יבמות קט,ב), וכן 'ת"ר: הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח' וכו' (נדה יג,ב). לעומת זאת ביר' אין אמירה נגד הגיור, אלא מובאים מאמרים בעדם (ראה בדבריו שם). והסביר שזה מטעם שבחו"ל חיו בין גויים, ולכן יש יותר סיכון שלא יתנתקו ממשפחותיהם ויחזרו לסורם, ואילו בא"י חיו בין יהודים ולכן סיכוי גדול שישארו כראוי (וגם קדושת א"י משפיעה) ולכן בא"י הרבנות הקלה בקבלת גרים מבחו"ל. וניראה אולי שזה מרומז בדברי הגמ', שהנה רש"י מסביר שהטעם הוא בשל שיחטאו בנ"י בעקבותם כיון שלא יודעים הלכות [שבזה מובן שפעם אחת מסביר שאוחזים מעשיהם הראשונים ובשני מסביר שלא בקיאים, שזה אותו דבר. וכן לא אומר שחוזרים לסורם אלא רק שאוחזים מעשיהם] וכניראה שלמד זאת מההקשר שזה נאמר יחד עם שמודיעים אותם מקצת מצוות, שזה מטעם שקשים, ויחד עם זה הוא גם הגורם, שכיון שלא יודעי הלכות אלא רק מקצת (שאז מתגיירם ואח"כ לומדים), מימלא עד שילמדו הם אוחזים מעשיהם הראשונים כי לא יודעים עדיין הלכות.. (לכאורה ע"פ זה, בימנו שקודם מלמדים אותם המון הלכות יומיומיות, אין לחשוש לזה..). מימלא מובן שיש כאן עניין של זמן עד שילמדו, ולכן מובן מימלא שבזמן שהם עם משפחותיהם (הגויות) זה יקח יותר זמן.. (אם כי מרן הגאון העמיד מצד שיחזרו בהם, ניראה לומר גם ככה בדומה) ומימלא הבדל בין א"י לחו"ל. ובכ"א מפשט רש"י שהחשש הוא שיחטאו, זה חל יותר בחו"ל כשהם עם משפחותיהם (כהעמדת מרן הגאון). ולדברי תוס', ה'פגם' בגרים זה שבגללם אנו בגלות, אפשר להבין שלכן יש הבדל בין א"י וחו"ל, כיון שבחו"ל בגלות אנו בגללם שם, ולכן זה רע. אבל בא"י הם באים אלינו, ולכן לא חל שיוצאים לגלות בגללם, ולכן אין בעיה. וכן פרושו של ר' אברהם הגר, אפשר שבא"י יש "וכיפר אדמתו עמו" ששרוים בלי עוון, ומימלא אין לנו הקפדה על שהם מדקדקים כ"ך במצוות (אמנם הצרפית היתה בא"י, אולם אליהו היה איש אלקים, ולא רק קצת יותר מהדר במצוות). ולפרוש ר"י, אמנם אין השכינה שורה אלא על מיוחסות, אבל בא"י השכינה שורה, ולכן פחות הקפידו בזה. וניראה שלכן נירמז, שהאמוראים (ר' יצחק ור' חלבו) שאמרו נגד גרים, עלו לבסוף לא"י ללמוד תורה, כי הרגישו את החסרון בקדושה שבגלות. (וכן רב התבטא בעד הגרות, כיון שבא מא"י, ולכן זהו מתורת א"י). כן ניראה שהלימוד של ר' חלבו הוא ממצורע, ומה המיוחד במצורע? שהוא נענש על פגיעה (חילוק) בבנ"י, ולכן נענש לצאת מהמחנה, וזה רומז על הגר שחסרונו הוא בהיותו מפולג מבנ"י, ע"י מחוץ למחנה ישראל כביכול, שזה בהיותו עדיין עם משפחתו הגויים. (וכן מחוץ לא"י שהיא מקום השכינה, כמחנה ישראל הקדוש). וכן דברי ר' יצחק הם מ"ערב זר", שהוא עדיין נחשב זר, שזהו בשל המשך קשרו עם משפחתו שניראה עדיין כזר. ולכן מפרש ר' יצחק את הפס' הזה על '..למקבלי גרים, ולערבי שלציון' וכו', 'שלציון - שם מקום שמניחין הלוה ותופסין הערב... כי ערב זר - המערב זרים, גרים בישראל, והנכנס בערבון נמי משמע' (רש"י), הרי שנילמד יחד מ"ערב זר" על גרים ועל הלוקח מערב במקום מהלווה, כך שכיון שלמד על שניהם, ניראה שדומים, שכמו במלוה שהולך לערב במקום ללוה, כך גם רומז לגר שנימצא עם משפחתו במקום לישב בישראל, שהוא שם ומגיירים אותו (ומימלא בזה ההבדל בין א”י לחו”ל). וגם בדברי הברייתא, שמעכב את המשיח, בפשטות משמע כתוס', שזה מצד שמקבלים גרים בגלות, ולכן נימצאים בחו"ל במקום בא"י, וזה מעכב את המשיח (שתלוי בביאת בנ"י לא"י). עוד אפשר שמקשר למשחק בתינוקות, שהכוונה: 'דנסיבי קטנות דלאו בנות אולודי נינהו', שאולי קשורים, שלוקח קטנה כי נהנה בכך שמזכיר לו את קטנותו (כאילו גם הוא קטן) וכך בגר, הוא עדיין עם משפחתו, כעברו. וכן המדרש (מא"י): '"זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן" אמר הקב"ה: חביב עלי שמותם של גרים כיין נסך שקרב לפני על גבי המזבח' (ויקרא רבה א,ב) אולי רומז לא"י שבה המזבח בנוי. וכן לפני זה נאמר: 'רבי אבהו פתח (הושע יד, ח): "יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ" אלו הגרים שבאין וחסין בצלו של הקדוש ברוך הוא. "יְחַיּוּ דָּגָן" נעשו עיקר כישראל, כמה דתימר (זכריה ט, יז): "דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות". "וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן" כמה דתימר (תהלים פ, ט): "גפן ממצרים תסיע תגרש גוים וַתִּטָּעֶהָ"' שהגרים כמו ישראל, ומדמה לישראל שיצאו ממצרים לא"י, כך שאולי מרמז על העניין שמעלת הגרים היא בא"י, שלכן בה יש לקרבם, שלא כחו"ל. וכן הנאמר בבמדבר רבה (ח,ב) 'חביבין הגרים שבכל מקום הכתוב מקיש אותם כישראל' וכו', קודם לזה נאמר 'כך אין אנו צריכין להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו, והניח אומתו וכל אוה"ע, ובא לו אצלנו?!' כך שגם שם נאמר על היותו איתנו, כך שמשמע שזה דין מיוחד בא"י (אם כי אפשר ש'בא לו אצלנו' הכוונה רק בצד אמונתו, ולא בפועל שיגור איתנו. אולם מקודם במשל נאמר שם על מיקום פיזי, כך שמשמע שמדבר גם על המיקום הפיזי, וכן ההמשך 'לכן הרבה עליו שמירה, שהזהיר את ישראל, שישמרו עצמם מהם, שלא יזיקו להם' משמע קצת שהם אצלנו ולכן שלא נזיק להם איתנו).