ב"ה               

דבר תורה לפרשת מטות

לאור המקדש

פרשת מטות פותחת בנושא הנדר, ומתמקדת 'בנדרי איסור', כלומר, הגבלות מסוימות שאדם מקבל על עצמו כפרישות וכדומה. התהליך הוא פשוט, האדם שרוצה להימנע או לשמור עצמו מדברים המותרים, מוציא מפיו מילים שמחילות על הדבר ה"מותר" שם של קרבן, כדוג': "יין זה עלי קרבן". המשמעות היא, שהיין נאסר על אותו אדם בהנאה כמו שהקרבן אסור בהנאה, וכך היין הופך להיות חפץ של איסור (נדרים ב).

בבית המקדש, יש סוג אחר של נדר, הנקרא "נדרי הקדש", ובו האדם מקבל על עצמו בנדר, להביא קרבן לבית המקדש. גם כאן התהליך הוא פשוט, האדם מקבל על עצמו באחריות להביא קרבן לבית המקדש, ואומר: "הרי עלי עולה" וכדומה (רמב"ם נדרים א,ב). 

המכנה המשותף לשני סוגי הנדרים, שהאדם חייב לעמוד בדיבורו ולקיים את הנדר, כמו שכתוב: "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת" (דברים כג,כד). ו"ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל,ג). יתירה מזאת, בשני סוגי הנדרים האדם בדיבורו, מחיל מציאות חדשה על "החפץ המותר" או על "הדבר המוקדש", שבעקבות כך, יתכן והאדם יתחייב במלקות, במידה ועבר על הנדר! נמצאנו למדים, שיש ליהודי כוח בדיבורו לשנות מציאות.

יתירה מזאת, מצינו שבנושא המקדש, יש כוח לאדם גם במחשבתו להחיל מציאות, שכן הלכה היא, שהקדש חל אפילו במחשבה! (שבועות כו,ב), אדם שהחליט שבהמה זאת עולה, אף שלא הוציא מפיו - הבהמה מתקדשת! שכן נאמר: "כל נדיב לב...". היום לצערנו, שאין בכוחנו להחזיר את העבודה, עצם הדיבור ואפילו המחשבה, וק"ו אם עסקינן בכהנים שלומדים את נושא המקדש, יש בכוחנו ליצור מציאות ולקרב את בניין המקדש. יה"ר שנזכה לחוג את תשעה באב הקרוב כיום שמחה.

                                                                                                מאת הרב אבי כהנא

המכון לכהנים – "נזר הקודש"

שעל יד מכון המקדש