שטיפת הפה והשיניים בתענית
האם חובת הצום
כוללת גם הימנעות משטיפת חלל הפה והשיניים, או דווקא בליעה לתוך מערכת העיכול?
שאלה מעין זו
נשאל ר' אמי ע"י האמורא שהיה שונה באזניו דברי התנאים (ברכות,י"ד,א): "השרוי בתענית מהו שיטעום?" -ופסק ר' אמי
שאין כל בעיה לטעום עד שיעור רביעית.
מהי "טעימה"?
–ההבנה הפשוטה אומרת שזו טעימת תבשיל הכוללת גם בליעתו, שמותרת עד שיעור רביעית.
אולם רבינו חננאל (מובא
בתוד"ה "טועם") סובר
שמדובר דווקא בטעימה שאין צריך לברך עליה ברכת הנהנין, היינו שפולטים אותה לאחר
תחושת הטעם על הלשון. ועוד כותבים שם התוספות שמדובר בתענית יחיד שדווקא לגביה
נקבע שלא קיבל על עצמו הנאת החיך, אבל בתענית חובה אסור גם לטעום.
הרמב"ם
פסק שמותר לטעום (אפילו רביעית) בתנאי שיפלוט (תעניות,א,י"ד) ולא הבחין בין סוגי התעניות. והרא"ש סבר (כדעת
הר"י הברצלוני) שרק ביוה"כ ובת"ב אין לטעום, ואילו שאר תעניות
הציבור דינם כדברי ר' אמי שמותר לטעום, ובריב"ש (רפ"ז בסופו) הסביר זאת ע"פ הסוגיא במסכת רה"ש (י"ח)
ששאר תעניות בזמננו אינן נחשבות חובה אלא מרצון העם שקיבל ע"ע.
להלכה:
בשו"ע כתב (תקס"ז,א) שמותר לטעום (בתנאי שיפלוט) בכל התעניות חוץ
מיוה"כ ות"ב. והרמ"א כתב שנהוג להחמיר שלא לטעום גם בשאר תעניות
הציבור.
כל זה לעניין
טעימה, אולם לעניין שטיפת הפה -יש מקום להקל ולא להחשיבו כלל כטעימה כי מטרתו
היגיינית ולא להנאת חוש הטעם, וגם אין בליעה. אלא שהשו"ע עצמו פסק בהמשך (ס"ג) שלא נכון לרחוץ פיו בתענית ציבור, ודווקא הרמ"א
בדרכי-משה ציטט דברי המהרי"ל שמתיר לשטוף הפה בשאר תעניות, והבאר היטב אף
ציין שכך נהג מהרי"ל תוך הקפדה לכפוף צווארו כדי להימנע מבליעה.
למעשה: א: המשנה-ברורה (תקס"ז,סקי"א) פסק שבמקום צער מותר לשטוף הפה בתענית ציבור, תוך זהירות
שלא לבלוע, ומותר גם במי פה או משחה (מנחת-יצחק,ד,ק"ט;
הגר"ע יוסף,חזו"ע, הלכות ארבע תעניות) ואילו בתשעה באב מותר רק בצער גדול, וביוה"כ אסור
בכל מקרה.
ב: נראה שאין בעיה לשטוף פה בתעניות בחומר רפואי
שטעמו גרוע. ג: לכתחילה
עדיף שלא לקבוע תור לרופא שיניים בתענית ציבור, אך במקרים דחופים כגון סבל של כאב
–בוודאי מותר, ויקפיד שלא לבלוע מים.
