'שמעיה אומר: אהוב את המלאכה' וכו' (אבות א,י). מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא שיש מצווה גדולה וחשובה לעבוד (ראה ב'משנת הגורן'. וכאן באתר 'מצוות העבודה והמלאכה' שהעתקתי מ"מחניים" [זה אותו דבר]). והנה צריך להבין מדוע יש חשיבות כ"ך גדולה במלאכה בעוה"ז? בפשטות י"ל שזה כדי שאדם לא ילך בבטלה וכך ימשך לחטא מבטלתו, שכך משמע "גדולה מלאכה שאין אדם מת אלא מתוך הבטלה" (אבות דר"נ כא). וכך פירש הברטנורא על המשנה באבות: 'אהוב את המלאכה - אפילו יש לו במה להתפרנס חייב לעסוק במלאכה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום [כתובות נ"ט ע"ב]'. ואף מהרמב"ם כך משמע: 'וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' (ת"ת ג,י). אולם ניראה שיש בזה יותר עומק, שאמנם יש בזה גם את הצד החיצוני הפשוט של השעמום שמביא לידי חטא, אולם ניראה שזה רק הצד החיצוני, כיון שאם לומד תורה הרי לא מגיע לשעמום, אז איך יגרום לחטא בסופו (לרמב"ם)? ועוד שבברכות (ח,א) מובא: 'ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים. דאילו גבי ירא שמים כתיב (תהלים קיב, א) "אשרי איש ירא את ה'", ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב (תהלים קכח, ב) "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא, ולגבי ירא שמים "וטוב לך" לא כתיב ביה'. הרי שהנהנה מיגע כפיו יש לו בזה חלק לעוה"ב. ואמנם אפשר לומר שהכוונה שבכך שעובד אינו מדרדר לגזול ולכן בזה טוב לו לעוה"ב. אולם מזה שנאמר בפשטות על הנהנה מיגע כפיו, משמע מעצם זה שעובד יש לו חלק לעוה"ב, ולכן משווים דווקא לירא שמים, שהוא וודאי לא יגזול (אם כי אפשר לומר שגם ירא שמים בסוף ידרדר ויפול, כשיגיע לתחתית העניות). לכן ניראה שעצם העבודה היא ערך שבזכותו מגיעים לעוה"ב, מדוע?- בדרשה הבאה בגמ' משמו מובא: 'ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה. והתניא: אל ידור? לא קשיא הא דכייף ליה, הא דלא כייף ליה'. שאמנם אפשר לפרש שמובא מיד כדי לרמז על כך שבלא מלאכה יחטא (בגזל). אולם מעצם מהות עניין הדירה ליד הרב, ניראה שבא ללמד על עניין המלאכה שבה נעשה כדר עם הקב"ה, שע"י המלאכה מקדש את העולם להחשיבו כמקום דירה לה', ולכן מקדש את המציאות, ומימלא לא יבוא לחטוא בשל שהגשמי יתקדש. וזהו כפוף לרבו או לא כפוף, שמרמז על העולם שבטבעו הוא כגשמי שמקשה על האדם לעבוד את בוראו, וע"י המלאכה בעולם בציווי ה', נעשה העולם כפוף לה' (כמו שהאדם העובד פועל עליו לצרכיו) ולכן לא יבוא לחטוא מהגשמי. וניראה שאף קשור לנאמר בגמ' קודם, על תפילה ליד עמודי ביהמ”ד, שבזה מחבר בין התורה לתפילה, והרי התפילה היא על העולם, ולכן מרמז על הורדת התורה ע”י האדם לעולם, וניראה שזה מרומז בדברי האבות דר"נ (יא): 'אהוב את המלאכה כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל אדם יהי שונא את המלאכה. כשם שהתורה נתנה בברית, כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר: (שמות כ) "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלקיך".' הרי שהתורה והמלאכה קשורים זה בזה, שמתקנים יחד את העולם, לעשותו קדוש כשבת לה'. ניראה שזהו עומק 'רבי דוסתאי אומר: מניין שאם לא עשה מלאכה כל ששה, שיעשה כל שבעה?' וכו' (שם) שמלאכה והשבת הקדושה קשורים יחד. והנה גם נאמר 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה. שנאמר: (בראשית ב) "ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשמרה", והדר "מכל עץ הגן אכול תאכל"' (שם) ומצד שני נאמר 'כשהוא אומר "ויקח ה' אלקים את האדם וינחהו בגן עדן, לעבדה ולשמרה" וכי מה עבודה לשעבר, ומה שמירה לשעבר? - הא למדת: "לעבדה" - זה תלמוד, "ולשמרה" - אלו מצוות' (ספרי דברים יא,יג) ניראה ששניהם משלימים, שעבודתו בגן עדן היתה בחיבור תורה ועבודה, שכך יוצא: '"לעבדה" ששת ימים תעבוד. "ולשמרה" שמור את יום השבת לקדשו' (בראשית רבה טז,ד) עבודה ומצוות השבת, תורה ומצוותיה עם מלאכה. שכך מתקן את העולם, ולכן גם דורש 'דבר אחר: "לעבדה ולשמרה" אלו הקרבנות, שנאמר (שמות ג) "תעבדון את האלקים" וכתיב "תשמרו להקריב לי במועדו"' (שם), שהקרבנות מקדשות את העולם לה', מקרב את העולם לה', לקדשו להיות כבית לה', כך גם נעשה בעבודה בעולם בהקשר לקדושה, וזהו 'רבי טרפון אומר: אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"'.(אבות דר"נ, שם) שהמלאכה קשורה לשכינת ה' בעולם. והנה ר"ט מביא בהמשך 'אין אדם מת אלא מתוך הבטלה', הרי שיש שני צדדים במעלת המלאכה, הצד החיצוני של בטלה ושעמום, והצד הפנימי של השראת שכינה בעולם. ניראה שזהו דברי חז"ל: 'רבי יהודה ב"ר סימון פתח: (דברים יג, ה): "אחרי ה' אלקיכם תלכו" וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא? אותו שכתוב בו (תהלים עז, כ): "בים דרכך ושבילך במים רבים" ואתה אומר "אחרי ה' תלכו ובו תדבקון"? וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה אותו שכתוב בו (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אוכלה" וכתיב (דניאל ז, ט): "כורסיה שביבין דינור" וכתיב (שם, י) "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי" ואתה אומר "ובו תדבקון"? אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה, הה"ד (בראשית ב, ח): "ויטע ה' אלקים גן בעדן" אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה הה"ד "כי תבאו אל הארץ"' (ויקרא רבה כה,ג) שבמלאכה מדבקים בה', ובפרט במלאכת נטיעה שממש דומה למעשה ה' בבריאה, אבל גם בשאר מלאכות מדמה לה' ומקדש את העולם להשראת השכינה.