"כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים" (במדבר לא כג) 'מתני'. הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, את שדרכו להטביל יטביל, להגעיל יגעיל, ללבן באור ילבן באור. השפוד והאסכלא מלבנן באור, הסכין שפה והיא טהורה. גמ'. תנא: וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי? אמר רבא: דאמר קרא (במדבר לא, כג) "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר" הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת. תני בר קפרא: מתוך שנאמר (במדבר לא, כג) "במי נדה" שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי? ת"ל "אך" חלק. א"כ מה ת"ל "במי נדה"? מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר ארבעים סאה. איצטריך למיכתב "וטהר" ואיצטריך למיכתב "במי נדה", אי כתב "וטהר" ה"א וטהר כל דהו, כתב רחמנא "במי נדה". ואי כתב רחמנא "במי נדה" הוה אמינא הערב שמש כנדה, כתב רחמנא "וטהר" לאלתר' (ע"ז עה,ב). 'וטהר - קרא יתירא הוא האי וטהר' (רש"י).'מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים. שאלו מקמי רב יהודה גאון זצ"ל טבילת נדה מדאורייתא מנלן? והשיב קל וחומר ממגעה. ור"ת פירש דנפקא מדכתיב "במי נדה" ודרשינן במסכת עבודת כוכבים (דף עה:) מים שהנדה טובלת בהן' וכו' (תוס' ד"ה 'מכאן יומא עח,א). ע"פ ר"ת שהתורה לימדה על נידה שצריכה טבילה ע"י הפס' שכאן במלחמת מדיין, ניראה להוסיף שדימתה התורה בין הכלים שלוקחים מהגוים, שצריכים טבילה לטהרתם, לנידה, כדי לרמז על טהרת הנידה. שהלוקח כלים מהגוים שהם אינם דבוקים בתורה כמותינו, ואין בהם את החלק הקדוש שיש ביהודי, אז כל הקשור בהם בעוה"ז הוא טמא, שמחובר לכוחות הטומאה שבעולם, בעצם היותם גוים, ולכן כשלוקחים מהם כלים שהיו ברשותם, אז צריך להעלות אותם לקדושה. שממונו של האדם בא כדי לתת לו כלים לתקן את העולם, ולכן הם קשורים במעלתו קשרו ויעודו בעולם, ולכן יש לטהרם בלקיחתנו. והנה בנידה האשה מתרחקת מבעלה, ניראה שזה קשור עם חטא עץ הדעת. שהנחש בא להחטיא את אדם וחוה כדי לקחת את חוה כאשתו, 'תנו רבנן: סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה, מה שביקשה לא ניתן לה, ומה שבידה נטלוהו ממנה, שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו. וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו, מה שביקש לא נתנו לו, ומה שבידו נטלוהו ממנו. אמר הקב"ה: אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה, ועכשיו (בראשית ג, יד) "ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה". אני אמרתי יהלך בקומה זקופה, עכשיו על גחונו ילך. אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם, עכשיו עפר יאכל. הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה, עכשיו איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה' וכו' (סוטה ט,א-ב) הרי שהנחש רצה את חוה, והוא היה במעלה שדומה לאדם: היה מלך על כל החיות, הולך בקומה זקופה ואוכל מאכל אדם. מימלא היה דומה לאדם, לכן על חטאה של חוה, נתקללה ב"אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך" (בראשית ג,טז) על שנימשכה אחר הנחש, אז לכן עונשה הוא ריחוק וצער בקשר לזוגיות עם אדם. לכן ניראה גם שהנידה קשורה בזה, שבאותו זמן זה מקשר לחטא הנחש (בשל הדגשת המיניות) ולכן אז מקשר לטומאה מחטא הנחש, ולכן צריכה ליטהר. ונידה מתרחקת מבעלה, כיון שהנחש התאוה בעקבות שראה את זיווגם ('מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ, ונתאוה לה'. בראשית רבה יח,ו). לכן לומדים לטהרת נידה בהקשר לטהרת כלים מגוים, שהנחש היה כעין בדרגת אדם, אבל מקושר לגשמיות הרעה ולרשעה, וכך אנו בדומה גם מטהרים מהגוים (רק שפחות חמור ולכן לא צריך הערב שמש כמו שדרשו מהפס') מקשרם לחומריות וטומאה, ומעלים אותו לדרגה של קשור לקדושת ישראל. ניראה שלכן גם דרשו: 'דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מנין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא טמא? שנאמר (במדבר לא, כג) "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש" אפי' דיבור יבא באש' (שבת נח,ב) שהדיבור מזכיר את השיחה שהיתה לנחש עם חוה (וגם בזה נפלה, שהחמירה יותר ממה שה' אמר). והנה מובא 'א"ל ההוא מינא לרבי אבהו: אלקיכם כהן הוא, דכתיב (שמות כה, ב) "ויקחו לי תרומה". כי קבריה למשה, במאי טביל? וכי תימא במיא, והכתיב (ישעיהו מ, יב) "מי מדד בשעלו מים"? א"ל: בנורא טביל, דכתיב (ישעיהו סו, טו) "כי הנה ה' באש יבא". ומי סלקא טבילותא בנורא? א"ל: אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב (במדבר לא, כג) "וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים"' (סנהדרין לט,א) [אמנם רש"י מביא שזה סתם דחיה בעלמא] ניראה שרמז בזה שהמים קשורים לאש, שה' עושה שלום במרומיו בין שניהם, ולכן קשורים בשם ה' (שלום) ולכן המים כאש, שהכל מאוחד לפני ה', ולא מחולק כמו בעולם, שניראים מופרדים, אלא הכל מאוחד לפני ה', כמו שבעולם יש כעין חילוק, שניראים ככוחות שונים, וכך עבדו אלילים שונים. מצד האמת הכל הוא אחד, הכל מה', וכך האש שזה מדמה את הקדושה, כיון שמדמה את ה' "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא" (דברים ד,כד) כך גם המים הם קשורים לזה, שהכל מאוחד לה'. ובפרט שבאים לטהר זה ע"י החזרה לקדושה, לה', ולכן באים לחבר הכל לה' (שזה יעודנו בעולם, לחבר הכל לקדושה, לשם ה') ולכן מודגש במים, כיון שבבריאה נאמר "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים" וכך מחזירים חזרה לבריאה לומר שה' יצר הכל, וכך באים לחבר את כל העולם לה'. ולכן כאן בפס' מחובר אש (הגעלה) למים (טבילה) "תעבירו באש וטהר", שבאים בטבילה להחזיר הכל לה', להיפך ממעשה חטא עץ הדעת שפגע בעולם, ולכן זה בא לידי ביטוי בטהרת הכלים מהקשר לגוים, שמרוחקים מהקדושה הפנימית של בנ"י במעלת תיקון העולם (מחטא עץ הדעת), וכן בנידה בטהרה מהקשר לחטא הנחש, ומדבקים חזרה לה'. ולכן זה מובא בהקשר למלחמת מדיין שהיה על שהחטיאו את בנ"י בזימה, לרמז על הטומאה והרשעה השייכת בזה, שעלינו להעלותה לתקנה ולחברה לקדושה.