לקט מביאור יש"ר (יצחק שמואל רג'יו) לפרשת פינחס

כה,יב: הנני נותן לו את בריתי שלום: מהו 'שלום', ומדוע זה בא בלשון נתינה? יש"ר: "השלום היא טובה שאין למעלה הימנה, כי היא כוללת כל ההצלחות הרוחניות והאושר הנצחי, ולכן הברכה שנותנים הכוהנים לישראל חותמת ב'שלום', ולפי שאין האדם מגיע בחריצותו אל המעלה הזאת, אם לא יבוא לו עזר מן השמים, לכן בא אצלה לשון נתינה, כי היא מתנה טובה שנותן ה' ליראיו". ברית שלום אינה ניתנת להשגה, אף לא בחריצות רבה, ואף לא בוויתורים גדולים, אלא בתפילה לה' שייתן.

כו,לח: בני בנימין ... בלע ... אשבל ... אחירם ... שפופם ... חופם: מדוע התורה מונה כאן חמישה בנים ואילו כשירדו למצרים (פרשת ויגש) מנה שבט בנימין עשרה בנים? יש"ר: "מנהג הכתוב לעשות בני בנים כבנים". התורה מונה כאן את "בני בלע – ארד ונעמן" המנויים בפרשת ויגש כבני בנימין, וכן עוד. מכאן ראיה מן התורה: נכדים – כבנים.

כז,ט: ונתתם את נחלתו לאחיו: ומדוע לא לתת לאביו של הנפטר, עוד לפני אחיו? יש"ר: "לא רצה הכתוב לומר 'ונתתם את נחלתו לאביו' אף על פי שהאב קודם ... , כי דרך ברכה ידבר, ואם ינחול האב את הבן – אין זו ברכה לנוחל". אב שיורש את בנו – צריך גם לקבור את בנו, ואין בירושה זאת ברכה. למדנו לקח מעניין על דרכה של תורה, לדבר בלשון ברכה.

*

שבת שלום, שבת של שלום הנתון מאת ה', שמחה בנכדים כבבנים ודיבור של ברכה. אורן, בן וכו'.