יעקב אבינו
(לע"נ
יעקב בן ישועה)
יעקב אבינו...הרבה
סודות ורמזים מצויים בשם יעקב ובכלל ביעקב אבינו.
אנו מזכירים אותו כל
יום ב'שמע ישראל' כאחד מן הכוונות שצריך לכוון בא' של 'אחד'.
יעקב נמשל לעץ או
ליתר דיוק- גזע של עץ ממנו התפתחו ענפים ואלו הם השבטים, שגם אותם אנו מזכירים
בק"ש. את בני רחל ולאה ,שהם בסה"כ 8, בח'; ואת בני השפחות ,שהם 4,
בד'.
מס' השבטים מרומז בשמו של יעקב באות
הראשונה והאחרונה של שמו י' ו-ב'.
בשמו של יעקב רמוז
מס' הברכה 72 (באותיות ע' וב').
יעקב הוא האב מספר
שייצוגו הוא המס' 1.יחיד,מיוחד [שראינו מדברי המלוב"נ קדוש ישראל זיע"א שיעקב אבינו הוא בחיר שבאבות כמו שנאמר בו "ויבא
יעקב שלם" (בראשית לג, יח(].
ראינו בפרשת השבוע
שלנו (תרומה) את מבנה המנורה צורתה ודרך עשייתה.
המנורה נעשתה מקשה
אחת מגוש אחד של זהב שמרמז על חשיבות אחדות העם ובעצם מורכבת מששה קנים(כל אחד
כנגד שני שבטים) והקנה השביעי, שהוא בעצם השמש, מרמז על יעקב.
מבנה המנורה הוא
ייחודי ביותר. היא מורכבת מקנה אחד, אמצעי שממנו יוצאים כל שאר הקנים. בעצם, כמין
עץ בעל ענפים המורכב מגביעים כפתורים ופרחים.
כל אדם נמשל לעץ כמו
שאנו אומרים שאדם הצליח במעשיו אנו אומרים שמאמציו הניבו פירות.
גם בפסוקים האדם נמשל
הרבה לעץ: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים
בבית ה' בחצרות אלוקינו יפריחון", "כי אדם עץ השדה",
"והיה כעץ שתול על פלגי מים"-ואין מים אלא תורה!
אם נשים לב, ישנו דבר
נוסף המשותף בין קני המנורה. בכול קנה דולקת שלהבת נר.
"וְהָיָה בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף
לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד
לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר."
האש
הקדושה, הדלוקה תמיד מושפעת מאור השכינה הבוקע מארון הברית. אם נשים לב- זיו
השכינה או קדושה, ואש שניהם דברים שכביכול אינם ממשיים ואי אפשר לטופסם במציאות.
אך
משהו במנורה קשה ביותר.
הרי
דימינו את המנורה לעץ ובראשה...דולקת להבה?
יעקב הוא האב שמציג בעיקרו תפילה. האב
שתיקן את תפילת הערבית התפילה האחרונה של היום, האחרונה בה אנו מודים לקב"ה
על כל מה שנתן לנו היום. אך כביכול בגמרא ובמשנה נתפסת תפילה זאת, תפילת
ערבית ,כמין תפילת רשות, שאינה מחייבת.
[הערב הוא אחד מהדברים החשובים והמיוחסים
ביהדות. ראינו בבריאת העולם שכתוב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום
אחד..."
כל אדם הלומד תורה בערב ובלילה לימודו בעל
ערך רב יותר ועוד.]
תפילתו של יעקב היא התפילה בעת צרה, בזמן
שאחיו רודפו להורגו, בזמן שגר אצל לבן הרשע.
ביעקב לא נאמרה לשון
מיתה שהרי כת': "...ויאסף רגליו אל המיטה ויגווע ויאסף אל עמיו."
שם אמר רש"י בשם
הגמרא במסכת תענית שיעקב אבינו לא מת.
היאך?
שכל עוד זרעו חי-הוא
חי!
אם כן, למה נאמרה
לשון מיתה באבות האחרים? הרי גם בהם יש לומר שזרעם קיים ועודם חיים!
הגמרה מביאה כמה וכמה
טעמים לדבר ואחד מהם הוא שיעקב לא טעם טעם מיתה ושלא נמצא פסול בזרעו של יעקב.
יעקב
הוא כביכול האב המסכם, הכולל, המאחד של העם העברי.
יעקב הוא בעצם האב שמפסיק את שושלת האבות
שלכול אב יש בן אחד(נבחר והולך בדרכי אביו) ובעצם "מפתח" את עם ישראל.
מקרא:
קשה.
מודגש.
רגיל.
