עצבי הגויים כסף וזהב

במזמור קל"ה בתהילים כת' כך:

 ")טו) עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. (טז) פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. (יז) אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם. (יח) כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם."

פשט העניין הוא בעכו"ם ובגנותם ואני הקטן מציע פירוש על דרך מה שאמרו חז"ל בגמרא מסכת שבת דף קה ע"ב:" ר"ש בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא שאמר משום ר' יוחנן בן נורי המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד ע"ז שכך אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד ע"ז והולך ועובד א"ר אבין מאי קראה(תהלים פא, י) לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע." וכן כתב הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ב ה"ג:( אמרו חכמים הראשונים, כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים."

"עצבי הגויים"- כל הכעסים וה'עצבים' ברבים אשר הם אינם טבעיים ונצרכים והם כגויים זרים ונוכריים,גם כאשר נראה לאדם שהכעס נצרך והוא כחשיבותם של "כסף וזהב" (או אם נרצה ניתן לומר לגביי כעסים הנובעים מענייני כסף וזהב [משא ומתן])-כולם "מעשה ידי אדם",כלומר כולם נובעים מתוך גשמיותו המוחצנת של ה'אדם',כלומר-מהאדמה החומרית שממנה נברא ונוצר האדם וממנה גם חוצבים את הכסף והזהב.

"פה להם ולא ידברו"- אדם הכועס בקושי מסוגל לדבר מרוב כעסו וחמתו הרבה על רעהו.

"עינים להם ולא יראו"- כמו הדיבור כן הראיה.אדם שחמתו בוערת בו בעוז עיניו מתמלאות בדמעות והוא אינו מסוגל לראות כלום בצורה ברורה-כן גם בעניין הפנימי,הכעס מעוור את עיני האדם מראות האמת וראיתו מתעוותת לפי כעסו והוא רואה את מה שיצרו מראהו.

"אזנים להם ולא יאזינו"- המשנה באבות אומרת כך:" רבי שמעון בן אלעזר אומר, אל תרצה את חברך בשעת כעסו וכו'."אדם הכועס אינו מסוגל לשמוע דברי רוגע או הגיון בשעה שכל גופו בוער בקנאתו לחברו.

"אף אין יש רוח בפיהם"- אדם,כשעומד ברוגזו נשימתו מהירה וקצרה כאילו אינה בכלל. בנוסף אפשר לומר שאדם הכועס נשמתו,רוח החיים שננפחה באפו של אדם ע"י אלוהנו ית',עוזבתו שכן אין היא יכולה לשכון בגוף זה שעובר על אחד מהלאווים והחמורים ביותר והעקרוניים ביותר בתורת אלוקה מלמעלה.