'א"ר יודן בי ר' שלום: למה סמך הכתוב מיתת אהרן לשיבור הלוחות? ללמדך שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקב"ה כשיבור לוחות' (יר יומא א,א). מה הקשר בין שבירת הלוחות לבין מיתת הצדיק (מעבר רק לעקרון שהעניין קשה לפני הקב"ה, שלכן מדמים בין שניהם)?- מביא מרן שר התורה הגאון האדיר הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (בהספד על הרב הנזיר, מובא ב'משנת הגורן') שהרדב"ז התקשה בדברי חז"ל 'אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש. חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי' וכו' (סנהדרין כא,ב) שאיך אפשר לומר שלא היה כתב אשורי עד ימי עזרא, הרי חלק גדול מחכמת הקבלה מבוסס על אותיות אשוריות?- ותירץ הרדב"ז שהלוחות הראשונים היו בכתב אשורי, ובירידת משה ראה את העגל והאותיות פרחו מרוב קדושתן למקום אצילותן, ונישארו הלוחות כגוף בלא נשמה ונשברו (כיון שהאותיות מורות על סוד ייחוד הבורא ולכן לא ראוי כשעובדים לע"ז) ובלוחות השניים היה כתוב בכתב עברי. ע"פ זה מסביר מרן הגאון שכמו שבלוחות אבדו מקורות תורת הניסתר (שבכתב אשורי) כך במות צדיק העוסק בתורת הנסתר, שדורש במרכבה ביחיד (שרק כך מותר) כשמת נעלמת תורתו מהעולם. זהו חידוש אדיר ודברי פי חכם חן. וניראה אולי להוסיף, שגם בת"ח בעולם יש קשר לשבירת הלוחות, שת"ח יש בו את התורה "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" (תהלים א,ב) '"ובתורתו יהגה"- בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו' (רש"י) [וכן בקידושין לב,ב] שהתורה מתגלית על ידו, ע"פ הקשרו בעולם, וכאשר הוא מת מתבטל מהעולם ההקשר שלו לתורה. כך גם בלוחות היה את כל התורה 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר ה, יד) "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. ר"ש בן לקיש כד הוה מטי הדין קרייה, הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול, גלים קטנים, כך בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (שקלים טז,ב). מימלא כאשר נישברו הלוחות ופרחו האותיות, יוצא שכל התורה כולה המתחבאת בין הדברות שבלוחות, פרחו מהעולם, וזהו כאותו ת"ח שמת שפרחה תורתו מהעולם. עוד ניראה שבהקשר לעגל נאמר: 'דתניא רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). ששבירת הלוחות היה חלק מהתוצאות של העגל, ולכן במיתת הצדיק שהוא תוצאה של חטא העגל, זה מזכיר את שבירת הלוחות הקדושים, שגם הם תוצאה מחטא העגל. ואולי אפילו יותר מזה, אילו היו חוזרים בתשובה לפני שמשה ירד, אולי היתה התורה ניתנת בירידתה בשלמות, ולכן היה נחשב כאילו לא נעשה העגל, אלא שכיון שעדיין היו עם העגל, אז נישברו הלוחות ובזה פסק ההמשך של קשר נתינת התורה שהחל כשאמרו "נעשה ונשמע", ואז קויים "אכן כאדם תמותון", כמו שבא לידי ביטוי בהריגת החוטאים אחרי שמשה ירד.. שאולי אפשר למצוא לזה רמז 'וא"ר אליעזר: מאי דכתיב (שמות לב, טז) "חרות על הלוחות"? אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל. רב אחא בר יעקב אמר: אין כל אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר "חרות" אל תיקרי חרות אלא חירות' (עירובין נד,א) ובע"ז (שם) יש דעה חולקת, שלא היה שלא היו מתים בלי העגל, אלא '"מי יתן והיה לבבם זה להם" לבטל מהם מלאך המות אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה. הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם"'. מימלא לדעה החולקת העגל גרם שהגוים ישלטו בנו, ובעירובין זה נאמר בהקשר לשבירת הלוחות, משמע שהעגל ושבירת הלוחות פועלים יחד, ומימלא ניראה אותו דבר גם לדעה של ביטול המיתה. עוד אפשר שמובא בשם היהודי הקדוש שהשטן לא יכול על הת"ח, ולכן כשמגיע זמנו למות, כל זמן שהצדיק לא מסכים למות השטן אינו יכול להרגו, לכן כדי להרגו הוא מראה לו את דרגתו בשמים, שם יזכה לגלות דברים שאינו יכול להגיע אליהם בעולם, ואז הצדיק מסכים למות כדי להתעלות, ואז מת. מימלא מיתת הצדיק קשורה לרצונו, וזהו כעין שבירת הלוחות: 'דתניא: ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו... ושבר את הלוחות... ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו? שנאמר (שמות לד, א) "אשר שברת" ואמר ר"ל: יישר כחך ששיברת' (שבת פז,א). מימלא גם שבירת הלוחות היה ע"י רצון הצדיק, ולכן כאשר הצדיק מסכים למות ובכך כעין ממית עצמו, זה מזכיר את שבירת הלוחות שגם זה נעשו ע"י רצון הצדיק. עוד ניראה שמקום קבורתו של הצדיק הוא מקום של הקשר לקדושה, בשל הקשר לצדיק (וכן מובא בשם היהודי הקדוש מפרשיסחא על הפס' “ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד" [במדבר לב,א] שבאה התורה לומר מדוע רצו לא ליכנס לארץ, שזה בשל שמשה ימות באזור, ולא רצו ליפרד ממנו גם אחרי פטירתו, בשל קדושתו, וזהו "מקנה" לשון קניין לקדושה) כמו שמובא בחז"ל על קברי אבות וקברי צדיקים (ראה בהקשר לזה בהרחבה גדולה ב'תורת השבת והמועד' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, מאמר 'המקומות הקדושים לאור ההלכה') לכן פטירת הצדיק מזכירה את שבירת הלוחות, כיון ש'דתנן רבי יהודה אומר:... והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון' (ברכות ח,ב). הרי שהלוחות השבורים מייצגים את הת"ח שכבר לא מלמד את התורה בעולם, ובכ"ז בשל תורתו שהיתה בו עדיין נימשך בו קדושה, כלוחות השבורים. מימלא אותו דבר זה גם בפטירת הצדיק, אע"פ שכבר לא מלמד תורה בעולם, בכ"ז התורה קידשה אותו ולכן יש בו קדושה, ולכן מיתת צדיק דומה לשבירת הלוחות. עוד ניראה שגם לאחר שצדיק ניפטר עדיין הוא משפיע על העולם (כמו הסיפור שרב שמחה מפשיסחא פנה ליהודי הקדוש [לאחר פטירתו] ואמר שרוצה רב שילווהו, וענה היהודי שהוא יהיה רבו מהשמים [ורב שמחה סירב]) שזהו: 'דאמר ר' חמא בר חנינא: גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן, שנאמר (מלכים ב יג, כא) "ויהי הם קוברים איש והנה ראו [את] הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו"' (חולין ז,ב) ['קוברים איש - רשע היה ולא ניתן להיקבר אצל צדיקים: ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי - ואילו בחייו כשרצה להחיות בן השונמית הוצרך לשום פיו על פיו ועיניו על עיניו ולבקש רחמים'. רש"י] כך שעדיין משפיע בעולם, וזהו כמו הלוחות השבורים, שאע"פ שנישברו בכ"ז עדיין יש להם השפעה בעולם, שלכן: 'תני רבי יהודה בן לקיש אמר: ב' ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, אחד שהיתה התורה נתונה בתוכו, ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו, היה מונח באהל מועד, הדא הוא דכתיב (במדבר יד) "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה", זה שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן, ופעמים שהיה מתראה עמהן' (יר 'שקלים ו,א [כד,ב]) וכן פרש"י: '… נמצא זה ארון אחר היה, וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה, ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה' (רש"י. דברים י,א). מימלא גם לאחר שנישבר עדיין היה משפיע בעולם (וע"פ מרן הגאון הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א אפילו התגלה בו פרשת "ויהי בנסוע"), וזהו כמו הצדיק. אולי זהו שמובא מיד ביר' (לאחר הדימוי של מיתת אהרן לשבירת הלוחות): 'כתיב (דברים י) "ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן" וכי במוסרה מת אהרן, והלא בהר ההר מת, הדא הוא דכתיב (במדבר לג) "ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם"? אלא מכיון שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד, ובקשו הכנענים להתגרות בם, הדא הוא דכתיב (במדבר כא) "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל", מהו "דרך האתרים"? כי מת התייר הגדול שהיה תר להם את הדרך ובאו ונתגרו בהם ובקשו ישראל לחזור למצרים' וכו' (יומא א,א). שאולי באו לרמז על הקשר לשבירת הלוחות עם מלחמה, כמו שהיה כח הלוחות השבורים (וראה ב'תורת המקרא' פרשת "עקב" דברי מרן הגרש”ג זצוק”ל זיע”א) כדי לרמז על הקשר בין שבירת הלוחות ומיתת אהרן, וככלל למיתת הצדיקים. עוד ניראה שיש ירידת הדורות, כדברי חז"ל: 'אמר ר' זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים, אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים, אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים' (שבת קיב,ב) ולכן כשמת צדיק ניפסק מעלה שהיתה באותו דור שלו, ולכן זה דומה לשבירת הלוחות, שהם היו כעין בדרגה יותר גבוה, שה' כתבם, שלא כשניים שמשה כתב. וכן יש הבדל בנוסח הכתוב בלוחות, שהראשונים גבוה יותר (ראה דברי שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא'), ולכן זהו כירידת הדורות. עוד ניראה שכאשר צדיק ניפטר, אז תלוי מה האנשים עושים, אם מתאבלים עליו כראוי, אז זה נעשה לזכותם, ואם ח"ו לא, אז זה נעשה לרעתם. שזהו מצד אחר 'א"ר אלעזר: למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה? מה בגדי כהונה מכפרין, אף מיתתן של צדיקים מכפרת' (מו"ק כח,א) ומצד שני: 'צדיק נפטר מן העולם רעה באה לעולם, שנאמר (ישעיהו נז, א) "הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק"' (סנהדרין קיג,ב). וזהו כשבירת הלוחות, שמצד אחד היה בזה רעה לעולם, שבטלה טובתם במעלתם השלמה, ומצד שני יש בזה טובה, כי אילו היו הלוחות נישארות מה היה לבנ"י.. (ולכן משה שברם), ולכן דומים.