'שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין ור"ע מצחק, אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב (ישעיהו ח, ב) "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו", וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג, יב) "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" וגו', בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו' (מכות כד,ב). 'באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש. וקשה: דהא בכל המקרא לא מצינו פסוק זה מנבואתו של אוריה, כי אם בנבואתו של מיכה המורשתי? ויש לומר: דסמיך אהא דאיתא בספר ירמיה (כו) שנתנבא ירמיה על פורענות, ונתקבצו הכהנים והנביאים להרגו מפני שהיה מדבר פורענות, ואמרו להם השרים אין אנו מסכימין שהרי מיכה דיבר מפורענות ולא נהרג, וגם אוריה וגו' משמע שדבר אוריה כמו מיכה, ומה פורענות דבר מיכה הוא קרא זה והוי כמו שדבר אוריה' (תוס' ד"ה 'באוריה'). ראה ד"ת יפה ומברר היטב את העניין הזה של חורבן וקשרו לגאולה, ב'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('ימי בין המצרים' 'התעניות ייהפכו לימים טובים'). והנה אמנם הסברו של התוס' אמת, אולם מדוע לא השתמש ה' (בנבואת ישעיה) בשם הנביא מיכה, שבו מופיע במפורש הנבואה הזו, למה צריך דרך רמזים?- בפשטות אמר את אוריה כיון שהיה באותו זמן, כמו שמובא ברש"י על הפס': '"ואעידה לי" - גם באותן הימים בימי יהויקים על אותו פורענות שני עדים נאמנים, האחד לבשרם רעה העתידה לבא עליהם אוריה הכהן שהרגו יהויקים שנאמר (ירמיהו כו) "וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריה בן שמעיה מקרית היערים ויתנבא על העיר הזאת ועל המקום הזה את כל דברי ירמיהו"' (רש"י. ישעיה ח,ב). ולכן העדיף לאמרו כיון שהיה באותו זמן ממש. עוד אפשר שבא לומר דווקא את הנביא אוריה כדי לרמוז על עניין החיוב שבדבר (כדברי ר”ע וכהסבר מרן הגרח”ד שליט”א), ולכן הביא את אוריה שבשמו מסתתר המילה "אור". עוד אפשר, שבדברי הנביא בהקשר לאוריה מובא: “ויאמרו השרים וכל העם אל הכהנים ואל הנביאים אין לאיש הזה משפט מות כי בשם ה' אלקינו דבר אלינו, ויקמו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל כל קהל העם לאמר, מיכיה [מיכה] המורשתי היה נבא בימי חזקיהו מלך יהודה ויאמר אל כל עם יהודה לאמר כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער, ההמת המתהו חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה הלא ירא את ה' ויחל את פני ה' וינחם ה' אל הרעה אשר דבר עליהם ואנחנו עשים רעה גדולה על נפשותינו, וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריהו בן שמעיהו מקרית היערים וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו, וישמע המלך יהויקים וכל גבוריו וכל השרים את דבריו ויבקש המלך המיתו וישמע אוריהו וירא ויברח ויבא מצרים, וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים את אלנתן בן עכבור ואנשים אתו אל מצרים, ויוציאו את אוריהו ממצרים ויבאהו אל המלך יהויקים ויכהו בחרב וישלך את נבלתו אל קברי בני העם, אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אתו ביד העם להמיתו" (ירמיהו כו,טז-כד). מדברי החכמים (הזקנים) יוצא שמיכה אמנם התנבא, אבל כיון שחזקיהו שב בתשובה אז "וינחם ה' על הרעה אשר דיבר עליהם" מימלא נבואת מיכה התבטלה, ולכן מביא דווקא את נבואת אוריה שהיא עדיין בתוקף. ואולי יותר מזה, אצל מיכה לא הרגוהו, אבל את אוריה הרגו ולכן התחייבו בזה, שזהו "ואנחנו עשים רעה גדולה על נפשותינו" שניגמר דינם בהריגתו לחורבן (אמנם אמרו זאת על ירמיה אבל זה אותו עקרון גם במות אוריה), ולכן כשבאים לומר על החורבן אז משתמשים באוריה שהיה כגמר דינם לחורבן. ואולי בא לרמז שהגאולה תלויה במעשינו שע"י פעולתינו אנו מקרבים את הגאולה, לכן אמר את אוריה שעשו נגדו מעשים, שכך בנבואת זכריה (הגאולה) זה גם תלוי במעשינו (כמו שראינו בדורותינו, וכמובא בכמה מקומות). ועוד אולי, כיון שאוריה ניבא "ככל דברי ירמיהו" אז למה התנבא, הרי כבר ירמיה התנבא זאת? אלא שאולי כעין דברי ר"ע ע"פ ישעיהו, כך גם אוריה התנבא כמיכה אבל עם הקשר לזכריה, שעשה את ההקשר כדברי ר"ע, ולכן גם מובן הפס' “ואעידה לי עדים" שמחברם (יחד כאותה עדות), בא גם לחבר את נבואת אוריה עם זכריה, שאוריה התנבא וקישר בין מיכה לזכריה.