"וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה, וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנרה" (במדבר ח,א-ד) 'מה כתיב למעלה מן הענין שנאמר (במדבר ז, א): "ויהי ביום כלות משה ויקריבו נשיאי ישראל" ואחר כך "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת". זה שאמר הכתוב (תהלים לד, י): "יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו", את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי, ומי היה נשיאו של לוי? זה אהרן שנאמר (במדבר יז, יח): "ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי", ואהרן לא הקריב עם הנשיאים. והיה אומר: אוי לי שמא בשבילי אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבטו של לוי. אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת". הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ". וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם' (במדבר רבה טו,ו) וכן הביא רש"י בקיצור: '"בהעלתך" - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? - לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: 'חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות'. (וראה ד"ת יפה ועמוק למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'צמאה נפשי' ו'לזמן הזה' {חנוכה} [אור המנורה]). וניראה שכיון שמתקשר המנורה לנשיאים, וכך אהרן חיבר את אי הקרבתו עם חטא העגל שלכן אומר 'שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי' שמה ההבדל בינו לביניהם?- אלא ששבט לוי לא חטא בעגל, ואילו אהרן עשה את העגל, ולכן רואה את עצמו כאחראי על כך שהוא לא מקריב בשביל שבטו. מימלא ניראה שגם המנורה יש בה משום תיקון העגל, כמו שהקרבנות היו כדי לחנוך את המזבח, שהמשכן הוקם בעקבות חטא העגל (ראה דברי מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' "תרומה") וכך ניראה שהנשיאים חנכו את המזבח, כעין תיקון לשבטם על המזבח שעשו לעגל. לכן ניראה ששה קנים יוצאים מהמנורה, כעין אותם שש שעות שבנ"י חטאו בעגל (כי טעו בשעה שישית והחלו מהבוקר לעבדו, עד שמשה הגיע בשעה שישית) כעין שהם רצו מי שינהיג אותם במקום משה, וכך נעשה דרך העגל, ובא המנורה ומושכת את ששת הקנים אל גוף המנורה, אל ה' שהוא העיקר, כעין 'א"ר אבא בר אחא: אין את יכול לעמוד על אופי' של אומה זו, נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין' (יר' שקלים א,א [בגמ' ב,א]) שמחפשים רוחניות, ולכן התפרץ לעגל וכאן מתפרץ חזרה לה'. לכן המנורה נעשתה מזהב כעין העגל שנעשה מזהב. ולכן נעשה מקשה אחת כעין העגל שנעשה מקשה. וכן במנורה '"מִקְשָׁה זָהָב" כלומר מה קשה היא לעשות. שהרבה יגע בה משה, כיון שנתקשה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: טול ככר זהב והשליכו לאור, והוציאוהו, והיא מעצמה נעשית, שנאמר (שמות כה, לא): "גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ (וְקָנֶיהָ) מִמֶּנָּה יִהְיוּ". מכה בפטיש ומעצמה נעשית, לכך הוא אומר "מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה" מלא יו"ד כתיב, ולא כתיב תעשה, כלומר מעצמה תיעשה. נטל משה את הככר והשליכו לאור, אמר משה: רבש"ע הרי ככר בתוך האש כשם שאתה רוצה כן תעשה, מיד יצתה המנורה עשויה כתקנה. לפיכך כתיב "כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה" משה את המנרה אין כתיב כאן, אלא כן עשה סתם, ומי עשה? הקב"ה, לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אם הזהרתם להיות מדליקין לפני אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע שנמשלו נפשות כנר שנאמר (משלי כ, כז): "נר ה' נשמת אדם" ונאמר "בְּהַעֲלֹתְךָ את הנרות"' (במדבר רבה טו,ד) כמו שבעגל אהרן זרק לאש ויצא העגל:"עגל מסכה" - כיון שהשליכו לאור בכור באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים. וי"א מיכה היה שם, שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים. והיה בידו שם וטס שכתב בו משה עלה שור עלה שור להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכיור ויצא העגל' (שמות לב,ד. רש"י). לכך ניראה שיש שבעה קנים, כנגד האבות והאמהות (3+4) וכן כנגד א"י שמיוצגת ע"י שבעת העממין, שמשה ביקש כפרה על העגל מכח זכות אבות וא"י "זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם" (שמות לב,יג) וכן ביקש כפרה בזכות "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה" (שם,יב) ויציאת מצרים היתה בצורה של שבוע (שבעה ימים כל מכה, ושבעה ימים ביציאה עד קריעת ים סוף שהוא סיום היציאה לגמרי) ולכן שבעה קני מנורה. וניראה גם שבעה כנגד משה אהרן ארבעת בני אהרן (שהם מעבירי התורה, שמשה לימד לאהרן ואח"כ לבניו וכו') ומרים (שהיא מנהיגת הנשים) כנגד גילוי התורה בעולם, ולכן זהו העלאת אור, כנגד התורה "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג) וזה כנגד מעשה העגל, שפגם במעמד מתן תורה, ולכן באה המנורה ומתקנתו, והיא מאירה את כל פרטי חיינו בעולם, שניברא בשבעה ימים, דרך "נר ה' נשמת אדם", ולכן 'אם הזהרתם להיות מדליקין לפני אני משמר נפשותיכם מכל דבר רע' וכו' (במדבר רבה, שם) שמצילנו פיזית ורוחנית, וכך לא היו מגיעים לעשות את העגל. לכן אומר הקב"ה לאהרן שהמנוןרה תמיד קיימת, גם כשאין בימק"ד, כיון שלהבדיל מהקרבנות שהם כתיקון ממעשה העגל, והוא רק כשהמקדש קיים, במנורה שהוא כנגד התורה, תמיד קיים החיבור הזה של מעלת התורה כתיקון לעגל, ואף במשכן שורשו היה בקה"ק שם היו הלוחות והתורה, שמשם מושך תיקון לעגל, ההיפך מקלקולו את מתן התורה, ע"י הארת התורה בעולם עושים ההיפך ממעשהו ובכך מתקנים את החטא תמיד. וניראה שאהרן שעשה את העגל עשה בשל '"וירא אהרן ויבן מזבח לפניו" מה ראה? א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר: ראה חור שזבוח לפניו. אמר: אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור, ומיקיים בי (איכה ב, כ) "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" ולא הויא להו תקנתא לעולם, מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה' (סנהדרין ז,א) שכהן ונביא הם מייצגי ה' דרך התורה בעולם, ולכן אמר שעדיף שישאר קשר לתורה ע"י שלא יהרגוהו, מאשר שלא יעשה את העגל ויהרוגו ויעשו נתק מהתורה המתגלה דרכם, וזהו כעין 'ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי: כתיב (ירמיהו טז יא), " ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו " הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב' (איכה רבה, פתיחה, סימן ב). כך גם כאן ע"י שלא יהרגוהו בסוף יחזרו למוטב ויעשו תשובה. כך ניראה שבעה קנים שששה קנים מסביב, כנגד התושב"ע שהוא החלק התורני שנעוץ בנו, והם מחוברים לקנה שהוא גוף המנורה, כנגד ה' המאיר לנו ע"י התורה (וקב"ה ואורייתא חד). לכן משה מעלה את הנרות, כעין שבקרבנות אע"פ שיורדת אש משמים מצווה להביא מן ההדיוט, כדי שיהיה מעשה שלנו להתחבר למעשה שמים, כך גם במנורה מעלה את הנרות כעין מעלה כלפי מעלה, לחיבור לאש השמיימית, שמתגלה בכך שנר מערבי לא כבה (כשהיו צדיקים, שהיו ראויים להתחבר לזה). לכן ניראה שבני אהרן מתו על שהרורו הלכה בפני רבם: 'כדתניא, ר"א אומר: לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן. מאי דרוש? (ויקרא א, ז) "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח" אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט' (יומא נג,א) שכיון שחטאו בהקשר זה (מנורה) שקשור לחלקם בכפרת העגל, אז זה העלה את מידת הדין עליהם ומתו בהקשר לעגל "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההוא" (דברים ט,כ) '"להשמידו" - זה כלוי בנים, וכן הוא אומר (עמוס ב) "ואשמיד פריו ממעל". "ואתפלל גם בעד אהרן" - והועילה תפלתי לכפר מחצה ומתו שנים ונשארו השנים' (רש"י). הרי שמתו בהקשר לעגל, וזה נעשה דרך אמירתם שמצוה להביא מן ההדיוט, כמנורה שאהרן מביא כהעלאה מן ההדיוט (ולכן זה כנגד הקרבנות שאש משמים ואש שמובאת מהדיוט) ולכן פגמו בחטא הוראה זה במעשה התיקון לעגל, ולכן עלה הדין מהעגל והרגם בכך. לכן בתחילה פחד אהרן שמא ה' מחשיב לו את העגל לחטאו ולא רואה את המעשה החיובי שבזה, ולכן רואה את עצמו כאחראי לאי הקרבה לשבטו, וה' עונה שמתקן במנורה, וזה תמידי, ובמנורה עצמה מתקן את מעשה העגל ע"י ששה קנים כשש שעות החטא, ע"י שמכוון הכל לשם שמים (כמו מעשהו כשעשה את העגל) וזהו "ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה" שמעלה את ששת נרות הקנים לפני המנורה: '"אל מול פני המנורה" - אל מול נר אמצעי שאינו בקנים, אלא בגוף של מנורה' (רש"י). שהיא המאירה את העולם, שזהו אור ה' המתגלה בתורה (והאמצעי הוא חלק מהמנורה עצמה, כנגד הדבקות בה') ולכן מכוון כנגד קה"ק שם השכינה והתורה: '"אל מול פני המנורה יאירו" מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' (מגילה כא,ב). וכך בכל הדורות אנו ממשיכים להאיר את העולם ע"י התורה, וזה בזכות שאהרן לא נהרג בעגל, שאז לא היתה כפרה והינו מתנתקים לגמרי מהתורה, וכהמשך באה המנורה להשפיעה לנו מאור תורה, ומאז מאירה המנורה דרך חיבור תורה בכל הדורות. וזהו 'ויעש כן אהרן להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו משה כן עשה' (ספרי) שלא התבייש שמזכיר קצת את מעשה העגל, אלא עשה בדיוק כראוי והעלה הכל לקדושה כראוי.