ליקוט מביאור יש"ר (יצחק שמואל רג'יו) לתורה – פרשת בהעלותך
נכתב על ידי אורן מס, 17/6/2016
ליקוט מביאור יש"ר (יצחק שמואל רג'יו) לתורה – פרשת בהעלותך
ח,יג-יד: והעמדת את הלויים ... והנפת אותם תנופה לה', והבדלת את הלויים מתוך בני ישראל: במה יהיו מובדלים הלויים? יש"ר: "על ידי זה (והעמדת, והנפת) הם מובדלים מתוך בני ישראל להיות מיוחדים לעבודתי". עבודה מיוחדת – מבדילה אדם ממשנהו. לכל אחד – ייעודו ותפקידו בעולם, וזהו ייחודו והבדלתו מאחרים.
ט,ח-י: עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ...דבר אל בני ישראל ... לכם או לדורותיכם: אם השאלה פרטית מאנשים טמאים, מדוע התשובה היא לכל העם? יש"ר: "עניינו מה יצווה ה' על המקרה כזאת אשר קרה לכם או אשר יקרה לדורות הבאים, לא לבד לשואלים, כי אם לכל ישראל ולדורות עולם, בכל עת שיקרה להם כזאת ... כי לא לשואלים לבד בא הציווי". זהו יסוד השו"תים, אחד שואל והתשובה מכוונת לכלל העם.
ט,כג: על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו: מדוע הנסיעה והחנייה צריכה להיות על פי ה', ולא לתת לעם יעד רחוק להגיע לארץ כנען, ושהם יחליטו מתי לנסוע ומתי לחנות? יש"ר: "טעם שהיה נסיעתם וחנייתם על פי ה' הוא בכלל הניסיונות שניסה ה' אותם במדבר לענותם בדרך, להוליכם ממקום למקום כשבקשו לנוח באשר היו, ולהאריך חנייתם כשהיו חפצים ליסע משם, והכל לראות אם יתרעמו עליו, והדבר מפורש ...: 'וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוהיך וכו' למען ענותך לנסותך בדרך' (דברים ח,ב)". חובת הציות לה' היא חלק מהחינוך שקבלנו בדרך אל היעד – ארץ ישראל.
י,ט: וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם: מדוע להוסיף 'הצורר', הרי ברור שמלחמה עושים עם צורר ולא עם אוהב? יש"ר: "אמר הצר הצורר לרמוז שלא יבוא צר בארצם בהיותם עושים רצונו של מקום, כי כבר הובטחו 'וחרב לא תעבור בארצכם', אך אם יחטאו לה' יבואו עליהם הצרים שלוחי ההשגחה". ומדוע להריע בחצוצרות כנגד האויבים? יש"ר: "ובזה יזכרו וישובו אל ה', כדרך 'אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?', ועל ידי זה יהיו נזכרים לפני ה' וייוושעו מאויביהם". כדאי לעשות רצון ה'.
י,לא: כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיניים: מה הכוונה ב'והיית לנו לעיניים'? יש"ר: "אולי מנהו משה לשפוט את העם בין שאר השופטים שבחר בעצת יתרו, ואמר לו (משה ליתרו) עתה, הנה עשינו לך כבוד גדול שהיית לעם לעיניים ושפטת אותם בכל עת, ולמה תעזוב אותנו כעת". בעל העיניים הוא השופט הרואה דברים שהנשפטים אינם רואים.
יב,יג: אל נא רפא נא לה: מדוע פעמיים 'נא'? יש"ר: "נא הראשון – לשון 'בקשה', והשני לשון 'עתה', וביאורו, אתה שהכוח והיכולת בידך, בבקשה ממך שתרפא אותה עתה, שלא נצטרך לביישה להוציאה חוץ למחנה. ולמדנו מזה איך היה משה עניו ומוחל על עלבונו". לא מספיק לבקש ברכה על זולתך, צריך לבקש גם שיהיה מהר.
שבת שלום, שבת של מיצוי עבודתו המיוחדת עלי אדמות, שנהיה חלק מהכלל, שנעמוד בניסיונות שמוצבים לנו בדרכינו, נעשה רצון ה' ונשוב אליו, נכיר טובה למיטיבים עמנו ונבקש טובות לאחר ומהר, אורן, בן וכו'.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
