בס"ד                                                ערש"ק                                                             י"א  בסיוון  תשע"ו

                                     ליקוטי אור - בפרשה - בהעלתך

  " דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת   "(ח, ב)

כשסיים משה רבנו ע"ה להקים את המשכן בראש חודש ניסן, בו ביום נאמרו שמונה פרשיות, כאשר אחת מהם היא פרשתנו, היינו פרשת הנרות (גיטין ס:). ובעת הזו החלו הנשיאים להתנדב ולהקריב קורבן לה' בעבור חנוכת המשכן, נשיא אחד ליום. כשראה אהרן הכהן את חנוכת הנשיאים מיד חלשה דעתו כי לא היה עמהם, לא הוא ולא שבט לוי שהיה נשיאם, אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'חייך (לשון שבועה), שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות' (רש"י). וזה על פי המובא במדרש (במד"ר טו, ו, תנחומא ה): אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לאהרן: אל תתיירא! לגדולה מזו אתה מתוקן וכו', הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות

לעולם אל מול פני המנורה.

וכבר הקשה ותירץ הרמב"ן ז"ל באומרו: דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף

הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו, עכ"ל. ויש

אומרים שהדבר קשה, שהרי אין דומים מספר הנרות בחנוכה למספר הנרות במנורת הזהב ועוד שאינם נעשית

על ידי הכוהנים בלבד וכו', וגם נרות חשמונאי מתחילה בטלו וכו' (ועיין באלשיך הקדוש ובכלי יקר ע"ה), אומנם הם

מתרצים את קושייתם כל אחד לפי טעמו ונימוקו עמו. ואם אפשר ובעיני ה' יוכשר ויותר, אומר את חלקי אשר

על לבי שמשורש נשמתי, מה שנאמר כבר למשה מסיני, ביישוב הבנת המדרש הנ"ל, היינו שאע"פ שבעוונותינו

הרבים עדיין אנחנו בגלות ואין לנו בית המקדש 'הנרות לעולם אל מול פני המנורה'. ועוד יש לדקדק ולהבין,

לאיזה גדולה מזו מתוקן אהרן הכהן שנבחר להדליק את המנורה ובמה פיסו בזה, שהרי דרשו חז"ל (תנחומא ב):

אמר הקדוש ברוך הוא שאינו צריך לנרות של בשר ודם כי כולו אור ואינו צריך לאורה!.

ובטרם נבאר, נראה שיש להקדים ולהסביר את צורת המנורה. המנורה הייתה בגובה י"ח טפחים (כ-1.8 מ')

כנגד קומתו של האדם, והיא עשויה כולה מקשה אחת מזהב, כמו שדרשו רז"ל (במד"ר טו, ד): אמר לו הקדוש

ברוך הוא למשה: טול כיכר זהב והשליכו לאור והוציאוהו והיא מעצמה נעשית, שנאמר: וכפתוריה ופרחיה

גביעיה וקניה ממנה היו וכו'. וכנודע, במנורה היו שבעה נרות כאשר הנר האמצעי היה עומד בפני עצמו בגוף

המנורה, ואילו ששת הפתילות שעל שישה הקנים, כלומר שלושה הימניים והשלושה השמאליים היו פונים

לכיוון הנר האמצעי שהוא נקרא פני המנורה, והוא נר התמיד, ויש מי שאומר שהוא גם הנר המערבי, שהיה

דולק כל הזמן כמעשה נס, וממנו היו מטיבים ומדליקים את הנרות, שאותם אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.

ואם כן, עולה מאליה השאלה מהכתוב, היינו אם אהרן מדליק את ששת הנרות 'אל מול פני המנורה', היה לו

לומר יאירו ששת הנרות ולא שבעת הנרות, שהרי פני המנורה הוא הנר השביעי. ויוסף לי ה' אור להתבונן

ולשאול, מה הטעם ששת נרותיהּ פונים דייקא לכיוון הנר האמצעי, היינו שמפנים את הפתילות 'אל מול פני

המנורה'? ובעזר ה' יתברך, כשנבין טעם זה התיישבו לנו גם כול הקושיות הנ"ל, הכול כמקשה אחת בדיוק

כמעשה המנורה.

ולעניות דעתי הקטנה, אפשר לומר אולי בסייעתא דשמיא, שנרות המנורה רומזות על נשמות ישראל, שכתוב

(משלי כ): "נר ה' נשמת אדם". וכן ששת הנרות (שלושת הימיניים ושלושת השמאליים כאמור) הם בבחינת שישים

ריבוא נשמות ישראל, כמו שדרשו חז"ל (במד"ר טו, ד): אמר לו הקב"ה למשה: אם הזהרתם להיות מדליקין לפניי,

אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע, שנמשלו (ישראל) נפשות כנר. ואילו הנר השביעי היינו הקנה האמצעי,

שהוא בעצם פני המנורה העומד בפני עצמו, הוא בבחינת נשמת משה רבינו ע"ה שהוא צדיק הדור, ששקול כנגד

כל נשמות ישראל, שנאמר (שמות י"ח, א): "כל אשר עשה אלקים למשה וישראל" ופירש רש"י ז"ל: 'שקול משה –

כנגד כל ישראל'. וזהו שנאמר 'פני המנורה' היינו רצה לרמוז שלגוף המנורה שהוא בחינת גוף האדם כנ"ל, יש

'פני' המנורה, שהוא גם מלשון פנִים, דהיינו רמז על הנשמה כאמור, שהיא החלק הפנימי שמאיר באדם. וזאת

נרמז דייקא בפני המנורה, היינו בנשמת משה כנ"ל, כי בנשמת צדיק הדור כלולים כל נשמות ישראל, כפי שמובא

בספר הזוהר הקדוש (חלק ג, רט"ז): שהתפשטות של משה בכל דור ודור בשישים ריבוא נשמות בני ישראל. ומכאן

תמצא כי משה עם הפנִים של אותיותיו, כלומר: מ"מ ש"ין ה"א(446=345+101) עולה כמניין 'פני המנורה'(=446).

וסיוע לזה מצאתי בכתוב (במדבר יא,  יז): "ושמתי עליהם" ופירש רש"י ז"ל על פי מדרש ספרי: למה משה דומה

באותה שעה? לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין (נרות הרבה) הימנו ואין אורו חסר כלום.

וזה בסוד הפסוק (במדבר יא, כא): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ", אנכי בקרבו דייקא

היינו כנגד ששת הקצוות שהם בחינת ששת הנרות כנ"ל, נמנים נשמות בני ישראל בשישים ריבוא, שמחוברים

ומקושרים ומושרשים בקרבו, דהיינו בנשמת משה, והוא שמלובש בתוכם (כמובא בכתבי האר"י, עץ חיים שער לח, ו). וכן

ראיתי שביאר בפרשתנו "דגל מחנה אפרים" הלא הוא נכדו של אור שבעת הימים, רבי ישראל בעל שם טוב

זצק"ל, שהוא בחינת פני המנורה, היינו נשמת משה רבנו כנ"ל כידוע לבעלי החן, וכתב כי 'יאירו שבעת הנרות',

היינו כללות נשמות ישראל המכונים 'בת שבע' (כינוי לכנסת ישראל) וכו', ע"ש. ושמח לבי שזיכני ה' לכוון לדעת

גדולים.

ובעניין זה, ראיתי את דברי קודשו של "הנֹּעם אלימלך" זצק"ל (פ' כי תשא): נראה לומר דאיתא בגמרא (מנחות פו):

נר מערבי היה דולק, ממנו היה מדליק וממנו היה מטיב, יש לומר דחז״ל רמזו בדבריהם הקדושים על הצדיק

שהוא נקרא נר מערבי על דרך דאיתא (סנהדרין כד) למה נקרא שמה בבל שבלולה במשניות וגמרא ואגדות וכו',

כמו כן, הצדיק הוא מעורב בו כל מיני קדושות: אהבה ויראה, ורוממות אל תורה ותפילות וצדקה, תשובה

וגמילות חסדים וכדומה, ולכן נקרא נר מערבי לשון מעורב וכו'. וזה הפירוש: 'ממנו היה מדליק' הם בני אדם

המתחברים עם הצדיק גם הם מדליקים נרותיהם הם נשמתם, באהבה ויראה לבורא ברוך הוא וממנו היה

מטיב, פירוש על ידי הצדיק מטיב השם יתברך ברוך הוא לעולם כל מיני השפעות, עכ"ל.

ועל פי המורם לעיל, יובן המדרש (תנחומא ה, יל"ש רמז תשיט): על הפסוק שבהפטרה ( זכריה ד, י): "שבעה אלה עיני

ה' המה משוטטים בכל הארץ" - זו המנורה. ומהו שבעה? אלה שבעת הנרות כנגד שבעה כוכבים, כך חביבין

הם לפני, שלא תהיו מבזין עליה. והם כוכבי לכת שנקראים שצ"מ חנכ"ל (שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב,

לבנה). ופשטות המדרש הוא שלא נטעה ונחשוב חלילה שה' יתברך צריך לאורה של המנורה, שהרי כולו אור

כנ"ל והוא שמאיר לכוכבים, לארץ ולדרים עליה. אבל לכאורה לא מובן הקשר בין עיני ה' שהם המנורה כאמור,

לדימוי הכוכבים והנרות. אלא שעל פי דברנו אפשר ליישב את הקשר ביניהם. היינו עיני ה' הם בחינת ישראל,

כמו שכתוב (שם ב, י"ב): "הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ", והם בחינת הנרות היינו הנשמות כנ"ל, שבידוע שנמשלו

לכוכבים. וכשם שידוע שכוכב חמה (שמש) דולק כל הזמן מכוחו והוא שמדליק לשאר הכוכבים, היינו ממנו חיוּתם

והארתם, כך צדיק הדור היינו משה רבינו ע"ה שהוא בחינת שמש, כמו שכתוב (ב"ב עה:) פני משה כפני חמה, כי

הוא בחינת נר מערבי כנ"ל שממנו מדליקים ומטיבים את שישה הנרות במנורה, שהם בחינת התפשטות שישים

ריבוא נשמות ישראל שכלולים בפני המנורה היינו בצדיק הדור ששקול כנגדם כנ"ל.

ודע, כי תכלית המשכן וכליו היא להשראת השכינה, ובעיקר על ידי המנורה ונרותיה, כמו שדרשו חז"ל (מדב"ר טו,

ח): שנאמר (שמות כה): 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' (שם): 'ועשית מנורת זהב טהור', כיון שעשו באת שכינה.

וזה אור השכינה היא בבחינת עיני ה' כנ"ל, שמורים על ההשגחה העליונה על ישראל. ומכאן, שהמנורה היא סמל

וסימן לגילוי כבוד מלכותו בעולם. והיום לצערנו שעדיין אין לנו בית המקדש, אי אפשר לזכות לגילוי השכינה כנ"ל

אלא על ידי עסק התורה והמצוות, ובעיקר על ידי עבודת התפילה, ואולי זה נרמז במנורה ונרותיה. היינו הנרות

הם בחינת התורה והמצווה, כמו שכתוב (משלי ו): "נר מצווה ותורה אור", וכאשר ישראל עמלים בתורה ובמצוות

הם מאירים לנשמתם, שהיא בחינת נר כנ"ל. ואילו גוף המנורה שגובהו י"ח(=18) טפחים הרי הוא כקומתו של

האדם כנ"ל, ורומז על גוף האדם המתפלל לקונו, כמו שדרשו חז"ל (תנחומא וירא,  א): בכל יום מתפלל אדם (תפילת)

שמונה עשרה, ולמה שמונה עשרה? כנגד י"ח ציווים שבמשכן, כנגד י"ח חוליות שבשדרה שבשעה שאדם מתפלל

וכורע, צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, שנאמר (תהלים לה): "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך".

וכן מובא בשם הזוהר הקדוש (תרומה קל"ג ע"א): הזהיר לכוון בד' תיקוני שכינה (מיטה, שולחן, כיסא ומנורה), ומנורה –

בתפילה י"ח (עמידה) יכוון בסוד המנורה. ועוד ראיתי שמובא בסידורים מסוימים, שיש לכוון בתחילת התפילה

שאומרים 'א-דני שפתי' ראשי תיבות 'אש'(=301) העולה כמניין 'מנורה'(=301). לפיכך, דע כי כל מטרת תפילת

שמונה עשרה שאדם מתפלל היא בשביל לתקן את השכינה, היינו להשתתף בצער השכינה שבגלות המר הזאת,

ועל ידי כך תוחזר השכינה לשרות בישראל, ועל ידי כך נזכה לבחינת הנר המערבי שכל הזמן שהיה דולק הוא

היה סימן להשראת השכינה (מגילה כא:). כי רק ע"י התפילה תוחזר השכינה למשכן שילֹה שייבנה במהרה בימינו.

אבל מפאת שאין אנו יודעים לכוון בתפילותינו, כי איננו יודעים בבקיאות את עומק פשט המילים שבתפילה, ולכן

לרוב גם איננו יודעים להעלות את התפילה למקום הראוי לה, על מנת לתקן את השכינה כנ"ל. על כן, צריך כל

אחד לקשר את עצמו לצדיק האמת שהוא צדיק הדור כי רק הוא יוכל להעלות את תפילתו כפי שצריך, כמובא

בדבריו של רבי נחמן מברסלב זצק"ל, שהוא גם בחינת פני המנורה כאמור, בספרו הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן'

(תורה ב', סעיף ו): וצריך כל אחד לכוון בתפילתו, שיקשר עצמו לצדיקים שבדור כי כל צדיק שבדור הוא בחינת

'משה משיח' וכו', וכל תפילה ותפילה שכל אחד מתפלל, היא בחינת איבָר מהשכינה, שהם איברי המשכן,

שאין שום אחד מישראל יכול לאעלא שיפא בשיפא כל חד לדוכתיה אלא משה בלחוד (להעלות חלק בחלק, כל

אחד למקומו אלא משה לבדו). ובשביל זה צריך להביא ולקשר כל התפילות  לצדיק הדור, כמו שכתוב (שמות לט):

"ויביאו את המשכן אל משה", וכו' (תורה ב' סעיף ו'), ע"ש.

וזאת ההתקשרות לצדיקי הדור הוא מלשון קשר של אהבה, כמו שכתוב (בראשית מד, ל): "ונפשו קשורה בנפשו"

ותרגומו 'חביבא ליהּ כנפשיה', וכמו שכתוב (שמואל א, יח): "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד", ופירש המלבי"ם

ז"ל: רצה לומר קשר והתחברות בנפש ביניהם שאין למעלה ממנה. וזה תפילה היא אותיות פתילה, כמו שנאמר

(בראשית ל, ח): "נַפְתּוּלֵי אלקים נִפְתַּלְתִּי" ותרגם אונקלוס 'בצלותי' היינו בתפילתי, ונפתולי מלשון צמיד פתיל

חבורים (ע' רש"י שם). וכמובא בתיקוני הזוהר החדש (דף קט"ז): 'דשכינתא איהי שרגא, דאתמר בה היא העולה,

ישראל פתילה, משחא אורייתא, להעלות נר תמיד', דהיינו שעל ידי שישראל עוסקים בתורה ובתפילה כנ"ל,

הם מאירים את השכינה והיא מאירה להם חזרה. וזה שהפתילות פונות דייקא לפני המנורה כי ישראל פתילה,

היינו בחינת נרות שהם בחינת הנשמות כנ"ל,  שצריכים להתקשר ולהתחבר עם פני המנורה שהוא צדיק הדור

כנ"ל, בחינת נפשו קשורה בנפשו היינו בחיבור של אהבה ויראה ואהבה וכו', כדברי הנעם אלימלך כנ"ל, זיע"א.

ועל כן, קודשא בריך הוא, אוריתא וישראל חד הוא, כי כולם אור שמאיר לארץ ולדרים עליה, היינו גילוי אור

השכינה, בחינת עיני ה' המה משוטטות בארץ כנ"ל, ועל ידי כך שום אומה לא תיגע בבת עינו דהיינו בישראל,

כמו שדרשו חז"ל (תנחומא ד):  אמר להם הקב"ה: לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם. למה?

לעלות אתכם בפני כל האומות. נמצא מכאן, שבמעשה המנורה אפשר שנרמז סוד המנורה, דהיינו ההתקשרות

ישראל בתורה ובתפילה לצדיק הדור שהוא בבחינת נשמת משה רבינו ע"ה, כי הוא בבחינת הנר המערבי שבו

כלולים שישים ריבוא נשמות ישראל כנ"ל, כי ממנו מדליקים ומטיבים את ששת הנרות שהם בבחינת שישים

ריבוא נשמות בני ישראל כנ"ל, אשר כל חיוּתם ויניקתם ממנו, כי רק הוא יודע להעלות את התורה והתפילה

למקום הראוי על מנת להשרות את השכינה כנ"ל.

ועתה, עלי באר לבאר את הדברים אחד לאחד ובעזרת החונן לאדם דעת ניישב את כל הדברים ככפתור בפרח,

ויאירו פנינו אל מול פני המנורה הנצחית. וזה שנאמר: 'דבר אל אהרן' כי אהרן הכהן הוא מצד החסד והוא כעין

כהן עליון שמשפיעה טוב על ישראל, וזאת ע"י שמלמד את ישראל תורה ומצוה, כמו שכתוב (מלאכי ב): "כי שפתי

כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". וזה: 'בהעלותך את הנרות' היינו שהוא וזרעו אחריו הכוהנים יעלו את

הנרות, שהם בחינת נשמות ישראל שבכל דור ודור כנ"ל, על ידי שילמדו אותם תורה כנ"ל. ובזה נחמו שאמר לו:

'חייך שלך גדולה משלהם' כי אף שבטלו נרות בשר ודם, הנרות הנצחיים היינו הנשמות כנ"ל, אינם בטלות לעולם,

כי אתה וזרעך אחריך, הם שידליקו בהם את אור התורה. אבל מכיוון שזה לא מספיק, כי עיקר תיקון השכינה על

ידי התפילה כנ"ל, צריך גם להעלותם דווקא 'אל  מול פני המנורה', כלומר לצדד את פתילות הנרות כלפי 'פני

המנורה' שהוא בחינת צדיק הדור, שיודע לעלות את התפילות למקומם הראוי שיפא בשיפא כנ"ל, וזה שבחו של

אהרן 'שלא שינה', היינו שלא שינה שהנרות יפנו לכיוון אחר אלא תמיד לכיוון הנר האמצעי (וע' באור החיים הקדוש

שכתב שאם לא כך היה עושה זה לעיכובה). ועל ידי זה 'יאירו שבעת הנרות' ולא שישה כי על ידי שמתקשרים לצדיק

הדור זוכים ממנו להארה בתורה ובתפילה שמוחזרת אליו ומאירה בו חזרה, והיא שנותנת לו כוח להעלות את

התורה, ובעיקר את התפילות ברוּם המעלות ולקשרם בכל העולמות כאחד, ולהוציאם מהפועל אל הכוח, דהיינו

שתפעל התפילה ותתקבל בפני ה' יתברך, ורק על ידי זה יושלם וייבנה בע"ה בית המקדש השלישי לנצח נצחים.

אכי"ר.

               פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כל אדם צריך להעלות תפילתו דרך שער השייך לשבטו; וצריך זכות גדולה לזה שיזכה לזה, על כן צריך כל

אחד לקשר את תפלתו לצדיק הדור, כי הוא יודע לכוון השערים ולהעלות כל תפילה ותפילה לשער השייך

להּ (סימן צדיק, אות טז).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

              ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                              ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה ז"ל, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה

                        ולע"נ הני רביב בת קלרה ע"ה, נלב"ע בי"א באדר ב' התשע"ו, תנצב"ה

            ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה