"לא תאכלו על הדם" (ויקרא יט,כו). 'א"ר יצחק וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י: מאי דכתיב (ויקרא יט, כו) "לא תאכלו על הדם"? לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. א"ד, א"ר יצחק א"ר יוחנן א"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י: כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר (מלכים א יד, ט) "ואותי השלכת אחרי גויך" אל תקרי גויך אלא גאיך, אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים' (ברכות י,ב). למדו מהפס' אסמכתא לאי אכילה קודם התפילה. והנה קודם נאמר בגמ' '"עובר עלינו תמיד" א"ר יוסי בר' חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין. וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י: אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל שנא' (תהלים קל, א) "ממעמקים קראתיך ה'". תניא נמי הכי: לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא ע"ג שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל, לפי שאין גבהות לפני המקום, שנאמר "ממעמקים קראתיך ה'", וכתיב (תהלים קב, א) "תפלה לעני כי יעטוף”. וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י: המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנא' (יחזקאל א, ז) "ורגליהם רגל ישרה"'. דרשות אלו מובאות כהמשך לדרשות על אלישע שנאמרו קודם (והבאנו רק את הדרשות שמביאים בשם ריב"ח בשם ראב"י). והנה הסדר בדרשות שבגמ' לכאורה היה צריך להיות קודם על רגל ישרה ואח"כ מקום גבוה, שהרי הדרשה הבאה, (אי אכילה לפני תפילה), מסתמכת גם על עניין הגאוה (בא"ד), כך שהיה ראוי להסמיכה לדרשה על מקום גבוה שעניינו לכאורה גאוה? ואם בגלל שהדרשה על גובה היא מהפס' מאלישע (כדרשות שלפניו), אז שיאמר כיוון הרגלים בסוף, אחרי אי אכילה?- לכן ניראה שבא לומר בהסמכה לרגל ישרה שיש באי אכילה לפני תפילה עוד עניין, שהוא גם קשור לגאוה (כמו מקום גבוה שלפני רגל ישרה) אבל לא רק גאוה. שהנה מדוע יש לעמוד ברגל ישרה בתפילה? 'זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין, רבי לוי ורבי סימון, חד אמר כמלאכים, וחד אמר ככהנים. מאן דאמר ככהנים (שמות כ) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים (יחזקאל א) "ורגליהם רגל ישרה”.' (יר' ברכות א,א). והנה "לא תעלה במעלות על מזבחי" מזכיר את הטעם שלא להתפלל בגבוה, שמתייחס לעליה. ואילו הטעם כמלאכים מזכיר את אי האכילה, שאין אכילה אצל המלאכים. כך שדין רגל ישרה מובן שנימצא בין שני דינים אלו. והנה גם בין כהנים ומלאכים ניראה שיש קשר, כיון שהכהן הוא כמלאך בעבודתו במקדש, ולכן הליכתו עקב בצד אגודל דומה למלאכים שעליהם מובא שרגליהם רגל ישרה. שההליכה בצורה צמודה ניראית כאילו אין חילוק בין הרגלים ולכן כך הכהנים כמלאכים. לכן בתפילה אנו מתחברים להיות כשניהם, כמו כהן שדומה למלאך. ניראה שכך גם בעניין אי אכילה לפני התפילה, בתפילה אנו כמלאכים (שעושים קדושה) וכן תפילה כנגד הקרבנות ולכן ככהנים. והנה יש הבדל בין אי אכילה מטעם גאוה, שבזה אפשר להסתפק בק"ש בכדי לאכול שאז קיבל עליו מלכות שמים (כמו שמעמיד התורה תמימה) לבין הטעם של "לא תאכלו על הדם" שזה דווקא בתפילה (כנ”ל). מימלא החיבור לרגל ישרה באה לומר שיש את שני הדברים באי אכילה (כמו רגל ישרה שמובאת בין שניהם..), מצד כמלאך שזהו ק"ש שממליך את שם ה' בעולם, כמלאך, ומצד שני ככהן שזהו בעניין תפילה שהיא כנגד קרבנות. עוד ניראה שיש הבדל בין מלאך לכהן, שכהן הוא אדם ואילו מלאך כולו קדושה, שבמלאך לא שייך גאוה (שבת פט,א) לכן דין אי אכילה מטעם גאוה הוא בהיותו דומה לכהן, שהוא אדם ולכן צריך להתרחק מגאוה. ואילו בטעם "לא תאכלו על הדם" זהו 'דתניא מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה? תלמוד לומר "לא תאכלו על הדם"' (סנהדרין סג,א), שקשור להעברה מחיות בעולם, כעין מלאך שהוא לא גשמי. וגם בזה יש קשר לכהן 'דבר אחר: "לא תאכלו על הדם" לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק' (שם), שיש דימוי בין כהן למלאך (כמו שאמרנו) ולכן שניהם בפס' זה. וניראה שסמוך לדרשה '"קדוש הוא" מנא ידעה? רב ושמואל: חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו, וחד אמר סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו' (ברכות שם). שזבוב הוא כמלאך שאין הגשמי שולט בו ובקשרו, וקרי כאדם שיש לו תאוה. כך גם אולי באו לרמז לאי אכילה לפני תפילה, שבתפילה מקדש את העולם (שממליך את ה' בעולם בק"ש ומתפלל על כל הגשמי בתפילה) שבכך מתעלה בדרגות, שבתחילה מתקן את מידותיו (גאוה שהיא שורש לריחוק מה') ובהמשך מתקדש להיות כמלאך, ודבוק בשכינה, כקרבן. וזה מעלת אי אכילה לפני התפילה, להתקדש ובכך לידבק במעלת אלישע, ולזכות ל'אמר אביי ואיתימא ר' יצחק: הרוצה להנות יהנה כאלישע'.