לאור המקדש

 בפרשת אחרי מות מסופר על מות נדב ואביהו בהקריבם אש זרה. פרשה זו נקראת ביום הכיפורים, למרות שהמאורע המצער היה בראש חודש ניסן. חז"ל נדרשו לזה, מדוע מזכירים את מיתת בני אהרן ביום הכיפורים? אלא כדי ללמד שכשם שיום הכיפורים מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת (מו"ק כח, א).

המדרש מוסיף ואומר, שמיתת אהרן הכהן נסמכה לשבירת הלוחות, הדבר בא ללמד, שקשה לפני הקב"ה מיתת צדיקים כשבירת הלוחות (תנחומא אחרי מות י). יש להבין, מדוע מיתת הצדיקים מכפרת? ומדוע קשה מיתתן של צדיקים כשבירת הלוחות?

הרב דסלר זצ"ל אומר שבמחלוקת שיש בדברי אגדה, 'אלו ואלו דברי אלהים חיים', שתי הדעות אמת, ואפילו משלימים זה את זה מכיוונים שונים, כך גם בנושא שלפנינו: צדיק העוסק בתורה ובמצוות במהותו הוא מחבר בין שמים ובין הארץ, מייצג את הקב"ה בעולם, ואך טבעי שהוא יהיה גם שופר מעם ישראל כלפי הקב"ה. הסתלקותו של הצדיק מהווה צער כפול, גם לבני הארץ וגם כלפי שמים. בני האדם מצטערים בכך שאותו איש אלהים שחי בתוכם הסתלק מאיתם, ובצער שנגרם ל'דרי מטה' הם מתעוררים לתשובה, ולכן מיתתו מכפרת. אך גם להקב"ה הדבר קשה: "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" , הרי אותו צדיק היה בבחינת של לוחות הברית בתוך העולם הזה, הוא היה מביא את דבר ה' לעולם, וממילא הסתלקותו קשה גם כשבירת הלוחות.

להבדיל אלף הבדלות, גם הקרבן מכפר. מצד אחד הקרבן הוא חליפתו ותמורתו של אותו מקריב, אשר מזדהה עם הקרבן (רמב"ן ויקרא א, ט), ומאידך גיסא, הבהמה ייצור של הבורא, שבסתם כך מראה שיש בורא לעולם. בהקרבת הקרבן, הבהמה עולה במדרגתה שהיא גורמת לאיש המקריב שיכריז שהוא מאמין בה' ובתורת משה.

מאת הרב אבי כהנא