בְּיָד חֲזָקָה - זוֹ הַדֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה יַדה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, דֶבֶר כָּבֵד מְאֹד”. וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - זוֹ הַחֶרֶב, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל יְרוּשָלַיִם”. וּבְמֹרָא גָּדֹל - זוֹ גִלּוּי שְׁכִינָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹקים לָבֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים, וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יה' אֱלֹקיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ”. וּבְאֹתוֹת - זֶה הַמַּטֶּה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת”. וּבְמֹפְתִים - זֶה הַדָּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן”. דָבָר אַחֵר: בְּיָד חֲזָקָה - שְׁתַּיִם, וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - שְׁתַּיִם, וּבְמֹרָא גָּדֹל - שְׁתַּיִם, וּבְאֹתוֹת - שְׁתַּיִם, וּבְמֹפְתִים - שְׁתַּיִם. אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם, וְאֵלּוּ הֵן: דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת. רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב' (הגדה של פסח). בקטע הראשון מביאים את הפס' "ביד חזקה" וגו' כשורשי המכות, ואילו בשני ('ד"א') זה המתפרט ל10 המכות. מעין שמיד מביא את 10 המכות ולאחריו הסימנים של ר"י שזה כעין התמצות (מה העניין בר"ת של ר"י, ראה ב'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). ניראה שר"י שנותן סימנים חילק ל-3 כרמז על האבות, שבזכותם ה' שמע צעקתינו במצרים וגאלנו, ולכן מחולק ל-3 כנגד 3 אבות. ניראה שכך גם מה שנאמר קודם שכשדיבר על העקרון של המכות הביא ככתוב, שזה 5 דברים, ואילו בפרוט לעשרה הביא בכפולות שכך יצא עשר, כדי לרמז שיש עניין בחמש ועניין בעשר (גם זה שלומד כפול מחמש מראה שיש עניין בחמש). בלשונות הגאולה ממצרים נאמר בלשון הרביעי "ולקחתי" שזה כנגד מתן תורה (רמב"ן. שמות ו,ו) כך שיציאת מצרים סופה במתן תורה, שלזה יצאו, ולכן התורה היא הזכות שבשבילה יצאנו ממצרים (ואח"כ "והבאתי" שבא"י התורה חלה בשלמותה, שכך יצאנו כדי לקיים את התורה בא"י). לכן יש עניין של חמש כנגד חומשי התורה, ויש עניין של עשר כנגד הדברות שהיו במתן תורה, ובהם גנוזה כל התורה כולה (רש"י. שמות כד,יב). לכן בשורש המכות יש חמש כנגד התורה שבזכותה באו המכות וזה בא לידי גילוי בעשרת המכות כנגד הדברות שבמתן תורה שהיה סיום יציאת מצרים ומטרתו (ובפס' שלוש לשונות נאמרו בפס' אחד ו"ולקחתי" כפס' אחר כי הוא אחרי היציאה ממצרים [שסיומה בים סוף] וכנותן כח ליציאה קודם, ולכן מחולקים בפס', ויוצא שלוש לשונות בפס' לגאולה עצמה, כר"ת של ר"י שנתן בהם סימנים). וניראה שאף הלשון החמישית "והבאתי" שייכת, אלא שהיא כניפרד קצת, ולכן ארבע בלעדיה אבל יחד איתה חמש כנגד התורה כמו שאמרנו (שוהבאתי הוא השלמות, בא"י, שלזה יצאנו) וארבע זה כנגד 'וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִצְרַיִם - לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ' (כנאמר קודם בהגדה) שיש ארבעה (מלאך, שרף, שליח, הקב"ה) ולכן היציאה באה בהקשר עם ארבע לשונות. והתורה מחולקת גם לשבעה ספרים 'דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה" אלו שבעה ספרי תורה' (שבת קטז,א). כיון שהשלמות היא בא"י, ולכן כנגד שבעת העממין. ויוצא שעשרה דברות כמכות מצרים, מתגלגל לפרט בחמשת חומשי תורה, שהם מתפרטים לשבעה ספרים בהקשר לשלמות בא"י, ולכן מחולק לשבעה ע"י הפס' “ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך" (במדבר י,לה) כרמז למלחמה באויבים. וניראה שהמכות עשרה ושורשם חמש, כרמז שלו היו כובשים את א"י כראוי (אצל יהושע או אצל דוד [שלא עשה כראוי שלכן נעשה כיבוש יחיד]) שזהו עשרת העממין אז לא היו ממשיכים לשאר גלויות, שהם ארבעה (בבל, מדי,יון ואדום) שיחד עם מצרים הם חמשה, כיון שמצרים היא שורש ורמז לשאר הגלויות, ולכן לו היו באים דרך התורה (חמש) לשלמות בא"י שאז היו מקיימים כראוי את "והבאתי" (הלשון החמישית), שהגאולה היתה כראוי בשלמות, אז היה נעשה כשבעת הספרים בגרוש שבעת העממין, ואז היו ממשיכים לעשרת העממין כעשרת המכות לגאולה, והיתה באה הגאולה השלמה. וניראה שחמשה כנגד שבא"י הגרגשי הלך מעצמו, ולכן היו ששה עממין (כנגד תושב"ע [ששה סדרי משנה], כמעלת בנ"י בחיבור לתורה, שזה בשלמות בא"י) ולא השמדנו את כל מי שנישאר ולכן כעין שנישאר אחד (שכל החלקים שנישארו כעין נחשבים יחד לעם שנישאר) ולכן יוצא רק שכעין השמדנו חמשה, ולא הגענו לשלמות אלא רק לחיבור הפשוט עם התורה והגאולה. וניראה עוד שעשרה מכות יוצאים מכפל של החמשה, כרמז לפיצול (שנים בכל אחד) כרמז לפיצול שהיה בבני יעקב שמכרו את יוסף ובגלל זה ירדו למצרים (שבת י,ב) ומגלות זו יצאנו ע"י עשרת המכות כנגד עשרת האחים שמכרו את יוסף, ושורשו בפיצול.