'מתחילין לומר בברכה שניה משיב הרוח ומוריד הגשם … ואין פוסקין עד תפלת מוסף של יום טוב הראשון של פסח' (שו"ע קיד,א). למה דווקא ביו"ט ראשון של פסח מתחילים לומר 'מוריד הטל'?- בפשטות משמע מהשו"ע שעניינו הוא בשל הפסקה לבקש על הגשם, שבפסח כבר לא ראוי לבקש על הגשם. אולי זה מטעם 'יצא ניסן הגשמים סימן קללה, שנאמר "הלוא קציר חיטים היום" וגו' (שמואל א יב,יז)' שלמדו שמסוף ניסן זה כבר סימן קללה, אבל גם קצת קודם לכן זה כבר קצת לא ראוי, ולכן מפסח. אולי אפילו זה קשור ל'רשב"א משום ר"מ וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו: חצי תשרי מרחשון וחצי כסלו זרע, חצי כסלו וטבת [וחצי שבט] חורף, חצי שבט ואדר וחצי ניסן קור, חצי ניסן אייר וחצי סיון קציר, חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ, חצי אב אלול וחצי תשרי חום' (תוספתא תענית א,ז). מימלא תחילת זמן הקציר הוא אמצע ניסן, ואף בהלכה עושים את מנחת העומר בטז ניסן, כך שמראה שזהו בערך הזמן הראוי של תחילת הקציר (ואולי היה ראוי מפסח, אלא שהוא התייחד כולו לעניין יציאת מצרים, אבל מצד זמן תחילת הקציר הוא מזמן יו"ט ראשון). לכן כיון שהוא תחילת זמן הקציר אז חל בו קצת העניין של סימן קללה, שאמנם לא חמור כמו כשיצא ניסן, אבל יש בו עניין שלא ראוי, ולכן ביו"ט ראשון פוסקים. וביר' מופיע הטעם: 'ר' אבון בשם ר' יוחנן: טעמא דר' יודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם' (תענית א,ב) שראוי שיהיו היו"ט עם תפילת הטל ולכן מתחילים ביו"ט ראשון של פסח. ואולי אפשר עוד, שיציאת מצרים היתה לאחר גלות קשה ומרה, שהינו בה כמתים, שהגלות שחתה גופנו ורוחנו (עד שהינו בשער המ"ט) ולכן כנגד זה ראוי לברך על הטל ביו"ט ראשון שבו היתה יציאת מצרים, כיון שאחד מסוגי הטל הוא: 'טל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים' וכו' (חגיגה יב,ב). ולכן כנגד זה ראוי להתחיל לומר ברכת הטל מזמן זה. (ואף במתן תורה פרחה נשמתם וחזרה ע"י אותו הטל [שבת פח,ב] ומתן תורה הוא סיום היציאה, כך שמתחילתו [יציאת מצרים] ראוי חיבור לטל..). ואולי אפשר שנאמר ביר' (תענית א,א): 'א"ר שמואל בר נחמן: בשעה שישראל באין לידי עבירות, מעשים רעים, הגשמים נעצרין. והן מביאין להן זקן אחד, כגון ר' יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם ומיד הגשמים יורדין. אבל הטל אינו יורד בשביל בריה, מה טעמא? (מיכה ה) "אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם"'. לכן אולי ראוי להזכירו בזמן יציאת מצרים שהיתה ע"י הקב"ה בעצמו, כמנותק ממעשה בני אדם (שבנ"י היו עמוק בתוך הטומאה, וה' גאלנו מצד עצמו, ולא ע"י שהיה לנו מספיק זכות לצאת ממצרים במעשינו). ומובא בפרקי דר"א: 'הגיע ליל יום טוב הפסח, וקרא יצחק לעשו בנו הגדול ואמר: בני הלילה הזה העליונים אומרים שירה, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים, היום הזה ברכת טללים...' (פרק לב). הרי שהטל מתברך בליל הסדר ולכן ראוי ביום זה לבקש על הטל, וזה מן הסתם קשור למה שאמרנו קודם כקשר ליציאת מצרים, שזהו שאמרו יצחק ורבקה שבלילה הזה אומרים העליונים שירה, שזה ודאי קשור ליציאת בנ”י ממצרים שלכן אומרים שירה כמו שאנו אומרים, וזה קשור לאוצרות השמים של הטל שניפתחים ולכן בו ביום יש את ברכת הטל, שניראה שכוונת המדרש לומר שבדברים אלו דבר גורר דבר. ואולי אפשר שמובא בגמ': 'שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא: כד חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא תחוש לה, דכתיב (דברים טז, א) "שמור את חדש האביב" שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן' (ר"ה כא,א). שיש עניין שפסח יצא באביב, שהוא תחילת בישול התבואה: "את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב" (שמות כג,טו) "חדש האביב"- שהתבואה מתמלאת בו באביה אביב לשון אב בכור וראשון לבשל פירות' (רש"י) והרי הבישול הוא ע"י השמש, ולכן יש קשר בין הפסח לתחילת הקיץ, ולכן בו ראוי להתחיל ברכת הטל. ואולי אפילו זה קשור לכך שהתבואה, הדגן, קשורה עם הדעת (ברכות מ,א) וביציאת מצרים היה גילוי ה' גדול, שה' עצמו ירד להציל את ישראל, ולכן בזה החל חיבור לדעת ה', ולכן קשור עם התבואה שקשורה לפסח, שקשור בראשית זמן הקיץ (האביב). ואולי הגשם מסמל צער לאדם (שאדם מדוכא בחורף) ואולי מרומז ב'כולהו שני יסורי דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא. דאמר רבה בר רב שילא: קשי יומא דמיטרא כיומא דדינא' (ב"מ פה,א). שהגשם הוא כמו יום דין, ולכן קשור ביסורים (ולכן ביסורי רבי לא היו צריכים לגשם) [אמנם עם הגשם בא ברכה לעולם, אבל זה אחרי שהוצרך לדין כדי שיבוא, 'אמר רבי תנחום בר חנילאי: אין הגשמים יורדים אלא א"כ נמחלו עונותיהן של ישראל' (תענית ז,ב) שצריך את הייסורים או הדין כדי להביא את הגשם, כיון צריך נקיון מהעוונות כדי שירד גשמים. ואז כשכבר יורד בברכה אז מתווסף לזה ענייני ברכה נוספים, כדוגמת :'ואמר רבי יצחק גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו' וכו' (שם ח,ב) ועוד..]. מימלא ביציאת מצרים שהיתה לצאת מייסורי מצרים, ופסק הדין הקשה של גלות מצרים, אז ראוי להפסיק את הקשר לגשם ולעבור לטל שהוא מרחמים, שלכן לעולם אינו פוסק ('...א"ר חנינא לפי שאין נעצרין, וטל מנלן דלא מיעצר?' וכו' [שם ג,א]) ואינו תלוי במעשה בני אדם כמטר.