כפי שמפורש בתורה בלידת זכר האימא טמאה 40 יום, ואילו בלידת נקבה האימא טמאה 80 יום, ושואלים המפרשים מדוע אכן אצל הבן יש פחות ימי טומאה מאשר אצל הבת??

ויתכן שהיות ולבן יש ברית ביום השמיני זה מוסיף קדושה לבן ולמשפחה שהכניסו אותו בברית בשמחה, ותוספת קדושה זו גורמת לזכות את האם בכך שהטומאה שלה תתקצר ל40 יום, ואילו בבת שאין בה קדושה זו, לכן האם טמאה 80 יום, וכמאמר חז"ל "בן מזכה אב", כך גם כאן הבן מזכה ומטהר את האם.

ולפי זה יש לדון בלידת תאומים הבן עם הבת, כמה ימים תהיה האימא טמאה?? שהרי יש כאן קדושת הברית אצל הבן הזכר, ואם כן ראוי להיות רק 40 יום, אבל הלכה למעשה האם טמאה 80 יום, ובכלל 80 יום יש גם את ה40 יום של הזכר.

וייתכן שטעם הדבר הוא כפי שביארנו קודם, שקדושת הברית עיקרו תלוי בהמשך החיים, שהבן יגדל ישמור כל חייו על הקדושה, ואילו הברית מילה שעושים ביום השמיני זה רק הכניסה למסלול של הקדושה.

ולכן אין בכוח קדושת הברית בתחילתה ובכניסתה לצמצם את טומאת האם גם מטומאת לידת הנקבה, כי לפי צערא אגרא, שהשכר זה לפי הצער והעמל, והעמל העיקרי הוא לא עכשיו בתחילת חייו אלא בבגרותו.