מה עניין תזריע לשמיני??
מה עניין תזריע לשמיני??
למה נסמכה פרשת
תזריע שרוב עניני נגעים
ומצורעים, לפרשת שמיני שמסתיימת בעניני מאכלות
אסורות???
מבאר רבי ישראל סלנטר, שידוע שהנגעים באים על
עוון לשון הרע, וצא וראה בעוד שרוב
בני אדם נזהרים באכילת
מאכלות אסורות, ובודקים בעין
בוחנת שלא יבלעו חלילה תולעת קטנה,
בכל זאת הם אינם נזהרים כלל בכבוד זולתו, שלועסים אותו בפיהם
ובלשונם, ובולעים אותו חיים, לפיכך סמכה התורה, לאמר: כשם שאתם נזהרים במאכלות אסורות, כך תזהרו בלשון אסורה.
ולמרות שאין שואלים על הדרוש בכל זאת כשיש תשובה טובה בוודאי יש
מקום לשאול, ואכן יש להקשות, שאם כן מדוע נכנס באמצע המסר העניין הלידות של בן
והבת??
והתשובה היא שהיולדת צריכה להביא קורבנות כי בשעת הלידה שכואב לה
מאוד מאוד היא נשבעת אפילו רק בהרהור הלב בלי דיבור שלא תוליד יותר ילדים, ועל זה היא
צריכה וחייבת כפרה.
ממילא גם מיולדת נלמד כמה עלינו לשמור על מה שיוצא מהפה בכל מצב
אפילו שאין לזה תוקף.
שהרי האישה שנשבעה היא משועבדת לבעל ובפשטות אין שום תוקף
לשבועתה שהרי אין היא צריכה התרת או הפרת הנדר, ובכל זאת צריכה קורבן וכפרה, ממילא
גם זה מלמדינו שכל שכן אסור לדבר לשון הרע חלילה מתוך ידיעה וצלילות הדעת.
ועד כמה עונשו וחובת כפרתו של המדבר לשון הרע מתוך
ידיעה והנאה שאין בו ממש, כמו אכילתו של הנחש.
ומלבד מה שלימדנו רבי ישראל סלנטר על טבע האדם
שמסוגל להיות נדיב ונחמד מאוד לדברי קדושה, ומצד שני להיות עז פנים ורע לב ורשע
ממש בוויכוח על פרוטה בינו לחברו, ובעל לשון רעה הגרועה מחיית השדה.
יש כאן נקודה נוספת ודומה, שאדם זהיר
מאוד בכל שמץ של "טומאה ואיסור לא להכניס לפה", אבל ידו קלה על ההדק
"ליצור כביכול בריאה חדשה יש מאיין" ולהוציא מגופו דרך פיו ולשונו החוצה
בריאה חדשה של טריפות וטומאות של לשון הרע ודיבור רע, ולכן ומוטל עלינו החובה להשוות את היראת שמים ופחד
מעבירה של בן אדם למקום לעבירה של בן אדם לחברו, שיהיה נחמד למעלה ונעים למטה.