למה  נסמכה  פרשת  תזריע  שרוב עניני  נגעים  ומצורעים,  לפרשת שמיני שמסתיימת בעניני  מאכלות  אסורות???

מבאר רבי ישראל  סלנטר, שידוע שהנגעים באים  על  עוון  לשון הרע, וצא וראה בעוד שרוב בני אדם  נזהרים  באכילת  מאכלות  אסורות, ובודקים בעין בוחנת שלא יבלעו  חלילה תולעת קטנה,

בכל זאת הם אינם נזהרים כלל בכבוד זולתו, שלועסים אותו בפיהם ובלשונם, ובולעים אותו חיים, לפיכך סמכה התורה, לאמר: כשם שאתם נזהרים  במאכלות אסורות, כך תזהרו בלשון אסורה.

ולמרות שאין שואלים על הדרוש בכל זאת כשיש תשובה טובה בוודאי יש מקום לשאול, ואכן יש להקשות, שאם כן מדוע נכנס באמצע המסר העניין הלידות של בן והבת??

והתשובה היא שהיולדת צריכה להביא קורבנות כי בשעת הלידה שכואב לה מאוד מאוד היא נשבעת אפילו רק בהרהור הלב בלי דיבור שלא תוליד יותר ילדים, ועל זה היא צריכה וחייבת כפרה.

ממילא גם מיולדת נלמד כמה עלינו לשמור על מה שיוצא מהפה בכל מצב אפילו שאין לזה תוקף.

שהרי האישה שנשבעה היא משועבדת לבעל ובפשטות אין שום תוקף לשבועתה שהרי אין היא צריכה התרת או הפרת הנדר, ובכל זאת צריכה קורבן וכפרה, ממילא גם זה מלמדינו שכל שכן אסור לדבר לשון הרע חלילה מתוך ידיעה וצלילות הדעת.

ועד כמה עונשו וחובת כפרתו של המדבר לשון הרע מתוך ידיעה והנאה שאין בו ממש, כמו אכילתו של הנחש.