נקודה שבועית, פרשת השבוע "צו" ה'תשע"ו
אנו ממשיכים במסענו החשוב בחומש ויקרא שעוסק בחלקו הראשון בענייני הקורבנות, וכבר בפתיחת הפרשה רואים את החיבור לסיום הפרשה הקודמת.
פרשת "ויקרא" שקראנו שבוע שעבר
מסתיימת בהקרבת קורבן "אשם גזלות" שבא על חטא הגזל.
פרשתנו פותחת בקורבן עולה.
חז"ל מצאו קשר בין הפרשות והעניינים שקודם כל על האדם " והיה כי יחטא ואשם
והשיב את הגזלה אשר גזל" ורק אחר כך יהיה "זאת תורת העולה" שהאדם המבקש להקריב
יהיה נקי מכל גזל. כמו שכתוב בישעיהו: "כי אני ה' אהב משפט
שנא גזל בעולה" - גם אם אדם יקריב עולה אני ה' עדיין
שונא את הגזל.
והמדרש ממשיך: "מאימתי אתה מעלה
עולה ואני מקבלה? כשתנקה כפיך מן הגזל. ואמר דוד המלך: "מי יעלה בהר ה' ומי
יקום במקום קודשו? נקי כפים ובר לבב " - הקורבן שמכפר על
הגזל מסוף הפרשה הקודמת מביא את הבשורה החשובה: ניקיון כפים הוא תנאי הכרחי
לאפשרות הקרבת קורבן במשכן ובמקדש.
אין אפשרות לקורבן ולהתקרבות לה' אלא רק בשעה שאנו נקיים מכל
רבב ופגיעה בזולת. הקרבת קורבן מחייבת חיי יושר. על זה נאבקו במשך כל הדורות נביאי
ישראל.
שפתחה התורה את חומש ויקרא היא השתמשה במילה "אדם": "אדם כי יקריב מכם
קורבן", דווקא אדם ולא איש. כפי שמסביר
רש"י בפרוש שם: "למה נאמר? מה אדם
הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכול היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל" - המילה "אדם" מחזירה אותנו לאדם
הראשון שידיו היו נקיות מכל מגע מרכוש של אחר.
ניקיון כפים וקרבה לאלוקים זה הבסיס שעליו כלל לא צריך לדבר.
לכן כל זה נכתב במרומז כי ברור לתורה שזה ידוע.
כל אדם שידיו נגעו ברכוש חברו אין לו כניסה בשערי המשכן,
המקדש וקרבה לאלוקים.
שבת שלום ומבורך!
תודות : לצחי מכאלי
חוויית השבוע שלי
·
לע"נ יעקב
בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון
למשפחתם
פרשת "ויקרא","אשם גזלות",קורבן עולה,גזל,אדם כי יקריב,מי יעלה בהר ה',ניקיון כפים,פגיעה בזולת,נביאי
ישראל,
