הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה"ל

מצוות ישוב ארץ ישראל

אחד מגופי המצוות שﬠקרי התורה תלויים בה, היא מצוות ישיבת
ארץ-ישראל. הכתובה בתורה, “והורשתם את הארץ וישבתם
בה”. שנויה בנביאים: "וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם והייתם
לי לﬠם ואנכי אהיה לכם לאלקים”. ומשולשת בכתובים: "כי אלקים
יושיﬠ ציון ויבנה ﬠרי יהודה וישבו שם וירשוה”.
מצוה זו אינה מיוחדת לﬠצמה, גם אינה נמנית - לדﬠת הרמב"ם
- בין תרי"ג מצוות שבתורה, אולם היא ראשית כל המצוות ומטרתן.
כל המצוות שבתורה תלויות בה, והיא תלויה בכולן. כמו ששנינו
במדרש התנאים: מﬠשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש
ורבי חנניא בן אחי רבי יהושﬠ ורבי נתן שהיו יוצאים חוצה לארץ,
והגיﬠו לפלטיה, וזכרו את ארץ ישראל וזקפו את עיניהם, זלגו דמﬠותיהם

וקרﬠו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשת וישבת בה ושמרת
לעשות, ואמרו: “ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל
מצוות שבתורה”.
וכך אמרו רבותינו ז“ל חכמי התוספתא: "ישרה אדם בארץ ישראל
אפילו בﬠיר שרובה עובדי כוכבים ולא בחו"ל אפילו בﬠיר שכולה ישראל,
מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצוות
שבתורה”.
שקולה היא מצוה זו כנגד כל המצוות - אבל איננה באה
במקומן ואיננה פוטרת אותנו מקיומן, נהפוך הוא היא מחייבת
ומקשרת אותנו לקיום כל מצוות התורה כי היא מהווה רקע להן
וכולן יחד מהוות שלימות תורתית-נפשית אחת.
חכמי התלמוד הפליגו מאד בשבח ישיבת ארץ ישראל עד שתלו
רוב המצוות שבתורה בקיום מצוה זו כמו שכתב רבנו הגדול הרמב”ן
ז"ל בפירושו ﬠל התורה בסוף פרשת אחרי מות: “כי ﬠיקר כל המצוות
ליושבים בארץ הן”. וסגולת ישראל על פני הﬠמים “שהם מיוחדים
לשמו (של הקב"ה) בﬠבור כן נתן להם הארץ שנאמר ואומר לכם
אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלקיכם
אשר הבדלתי אתכם מן הﬠמים".
מצוה זו שתי פנים לה, ושלוחותיה מכוונות ונפרדות. האחת
מופנית כלפי הציבור, והשניה כלפי כל יחיד ויחיד. זו המכוונת כלפי
הצבור חלה בﬠיּקרה ﬠל הצבא, כי מגמתה לרשת את הארץ באמצﬠי
מלחמה וכבוש, אם כי גם שלוחה זו מתמזגת לבסוף עם השלוחה השניה
של כבוש ע"י התישבות המכוונת ליחיד ﬠד שחופפת אותה. כמו
שדרשו חכמינו ז"ל את המקרא ביהושﬠ “כארבעים אלף חלוצי הצבא
ﬠברו לפני ה' למלחמה". ואומר: “ונכבשה הארץ לפני ה' ולפני ﬠמו”
- וכי ﬠלתה ﬠל דﬠתך שישראל מכבשים את הארץ לפני המקום?
אלא כל זמן שהם ﬠליה כאילו היא מכובשת, הא אינם ﬠליה כאילו
אינה מכובשת”.
וזו שﬠל היחיד דרשו רבותינו את המקרא בשמואל א': “כי
גרשוני היום מהסתפּח בנחלת ה' לאמור לך ﬠבוד אלהים אחרים" -
וכי תﬠלה ﬠל דﬠתך שדוד המלך ﬠובד ﬠבודת כוכבים? אלא שהיה דוד
דורש ואומר: כל המניח את ארץ ישראל בשﬠת שלום, ויוצא לחוץ
לארץ, כאילו ﬠובד ﬠבודת כוכבים, דכתיב: "ונטﬠתם בארץ הזאת
באמת בכל לבי ובכל נפשי" - כל זמן שהם ﬠליה כאילו נטוﬠין הם
לפני באמת בכל לבי ובכל נפשי, הא אינם ﬠליה כאילו אינם נטוﬠין
לפני לא בכל לבי ולא בכל נפשי.
קדושת ארץ ישראל ומﬠלתה הרוחנית נצחית היא, אינה מתחילה
מכבושה על ידי האבות, כי נקראת היא נחלת ה' ומיוחדת לשמו
מﬠולם וﬠד ﬠולם, ונתונה היא להשגחה ﬠליונה מיוחדת ולהשראה
מקודשת ﬠל פני כל הארצות, ככתוב “ﬠיני ה' אלקיך בה“, והקב"ה
נקרא אלהי ארץ ישראל, ככתוב: “כי לא ידﬠו את משפט אלהי הארץ”,
כמו שכתב הרמב“ן ז"ל בפירושו ﬠל התורה. ﬠם כל מﬠלותיה בקודש
של ארץ ישראל הרי ﬠיקר קדושתה תלויה בקיום מצוותיה התלויות
בארץ, ומצוות אלו תנאי אחד להן מן התורה היות כל יושביה ﬠליה.
כל התנכרות לישוב הארץ, כל הוצאת דיבה ﬠל הﬠם היושב
עליה, חטא לא יכופּר הוא. וכבר אמרו חכמינו ז"ל שלא נחתם גזר
דין ﬠל אבותינו במדבר אלא ﬠל שהוציאו דבת הארץ רﬠ. כמו שקיומה
שקולה כנגד כל המצוות, כך אי קיומה הוא חטא השקול כנגד
חטאים אחרים.
אולם ישיבת ארץ ישראל אינה רק זכות, היא מטילה גם חובות,
היא מחייבת ומצווה ﬠל שמירת קדושתה וטהרתה הﬠילאית. והן
מושגות ﬠל ידי קיום כל מצוות התורה, אזהרותיה וסײגיה, ככתוב:
“אַל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח
מפניכם”.
וכבר אמר התנא ר' מאיר: כל מי שהוא קבוﬠ בארץ ישראל
ואוכל חולין בטהרה ומדבר בלשון הקודש וקורא את שמﬠ בבוקר
ובﬠרב, מובטח לו שהוא מחיי הﬠולם הבא.
זהו הקשר המשולש הנצחי והמקודש בין תורת ישראל, ﬠם
ישראל, וארץ ישראל.

-דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א הובא ב"מחניים" עז (תשכ"ג).