אדם הראשון אמר ביחס לחוה: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" (בראשית ב, כג). ננסה בעה"י להוסיף תירוץ נוסף לקושיה - כיצד מתבטא אדם הראשון באופן שממנו ניתן להבין כאילו כבר ראה ונפגש עם חוה אשתו מזה כמה פעמים בעבר ("הַפַּעַם") למרות שזאת הפעם הראשונה איתה הוא נפגש לאחר שהקב"ה הפריד אותה מגופו?

לפני שאדם וחוה נפגשו הם אמנם היו מחוברים לגוף אחד בצורה כ"כ חזקה שרק ד' יתברך יכול היה להפריד ביניהם, אך עדיין החיבור ביניהם היה רק ברובד הגופני-גשמי ולכן לא התחילו להכיר כלל, ורק הנסירה (ההפרדה) איפשרה לאדם הראשון לראות את חוה מולו, להביט בעיניה ולהקשיב לדבריה באופן שהכניס אותה ישירות א-ל לבו, ומעצם העובדה שנוצרו לראשונה שני צדדים באנושות, קיבל האדם את ההזדמנות לתת ולהעניק לאשה מעצמו הן בצד הרוחני והן בצד הגשמי ובכך להביא לידי ביטוי את הצד האלוקי שבו, שנאמר: "נתינה מולידה אהבה", ובאמצעות כל אלה הקשר, החיבור והאהבה ביניהם התעלו והתעצמו לדרגות גבוהות ונשגבות אליהן יכלו להגיע רק ע"י הכנסת הרובד הרוחני לחייהם המשותפים.

למרות שהיתה חלק בלתי נפרד ממנו, רק מהרגע שראה את חוה לנגד עיניו והכיר אותה מהצד הפנימי והנשמתי שבה הוא הבין שהוא מתחיל להכיר אותה ולהתחבר אליה באמת, ללמדנו שלמרות המצוה והחשיבות הגדולים של הצד הגופני בקשר בין בני הזוג, זוגות שהקשר שלהם סובב בעיקר סביב העניין הזה, מגבילים את עצמם מלהכיר ולהתחבר זה לזו באמת, כשההיכרות מתחילה רק מהרגע שהרוחניות והנשמה נכנסות לתמונה, ואז גם היחס ותפיסת העולם כלפי כל עולם החומר משתנה ומתאימה את עצמה למושגים האלוקיים.

קיימות דרכים רבות שמבטאות חיים כאלה ואחת מהן היא ע"י שיחה בדברי טעם כמו דברי תורה, אמונה, חכמה, מוסר ובדברים שיכולים לדבק, לשמח, לקרב ולהעצים את האהבה בין בני הזוג, להוציא דברים בטלים של הוללות, קלות ראש, הבל וריק.

עולה מכאן שאלה נוספת - מדוע הפך אדם הראשון את הסדר ואמר: "עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי", שהרי היינו מצפים שהבשר שנמצא לפני ומעל העצמות יופיע לפניהם, אלא שכשאוהב הוא האדם את אשתו הוא לא מבדיל אותה ממנו אלא רואה בה כחלק בלתי נפרד ממנו, כאיבר מגופו, כשהוא והיא יוצרים גוף אחד, ומכאן המקור לאמירות בין בני הזוג שמבטאות רצון להכיל את בן או בת הזוג וגם אם הן נאמרות ברובד הגשמי הכונה הפנימית והאמיתית שייכת לרבדים עמוקים ומבטאת רמות גבוהות מאוד של קרבה, דבקות ואהבה.