"את בגדי השרד לשרת בקדש את בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן" (שמות לה,יט). 'א"ר חמא בר חנינא מאי דכתיב (שמות לה, יט) "את בגדי השרד לשרת בקודש"? אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט' (יומא עב,א-ב). מסביר רש"י: 'אלמלא בגדי כהונה- שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל'. הקשה על זה הת"ת: 'ולכאורה קשה למה לא פירש פשוט דבגדי כהונה עצמן מכפרין כדאיתא בזבחים (פח,ב)'? ותרץ: 'וי"ל דהוכרח לפרש כן, משום דקשה ליה מה שאמר אלמלא בגדי כהונה וכו' דמה בכך אלמלא הבגדים הא הקרבנות עצמן מכפרין? ולכן פירש משום התכלית הבא ע"י בגדי כהונה שהינו הקרבנות'. ובפשטות ניראה שרש"י נאלץ לפרש כך כיון שכאן על הפס' פירש: '"בגדי השרד"- לכסות הארון והשלחן והמנורה והמזבחות בשעת סילוק מסעות' ולא בגדי הכהונה (וכך מובן בפשטות הפס', שנאמר כהמשך לפרטים שמובאים קודם ומחולקים הפרטים ב"את", ומימלא גם כאן "בגדי השרד" אינו "בגדי הקדש" וגו', שמופרד ב"את") ולכן למד רש"י שדרשו על הבגדים, כיון שתכליתם היא לעבוד בכלים הנ"ל (ולכן גם נירמז בפס' שאפשר לקרוא את הפס' ש"בגדי הקדש" מפרשים מהו "בגדי השרד"). אולי לכן ממשיכה הגמ' לדרוש על הפס' “שרד" שהבגד כולו עשוי מברייתו שלם חוץ מהשרוול: 'רבי שמואל בר נחמני אמר: דבי ר"ש תנא: בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהן ומשרדין מהן כלום. מאי היא? ריש לקיש אמר: אלו מעשה מחט. מיתיבי: בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג, שנאמר (שמות כח, לב) "מעשה אורג"? אמר אביי: לא נצרכה אלא לבית יד שלהם, כדתניא: בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה ונדבקת עם הבגד ומגעת עד פיסת היד'. שזה כעין שהעולם עצמו קדוש בפנימיותו, מהיותו קיים ע"י המאמרות הקדושות שהם מאמרות ה' לבריאת העולם, ומכריז בעצם מציאותו על ה': “השמיים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת. אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם" (תהלים יט,ב-ד) ורק האדם (בשל בחירתו החופשית) מתעלם מהמציאות. לכן הבגד עשוי בשלמות מברייתו, כמו העולם, חוץ מהשרוול שהוא כנגד מעשינו שאנו באים ומגלים את ה' בגלוי, שיהיה במודעותינו, ע"י מעשינו, וזה מסומל בשרוול-יד (וגם במצרים הוכו במכות באצבע ובים סוף ביד, שמשם ניראה לעין כל גלוי מציאות ה' בעולם). לכן הבגדים מסמלים את עבודתינו לגלות את ה' בעולם. לכן זה קשור בכיסוי של כלי המשכן במסעות, שזה לכבוד ה' (שלא יהיה גלוי שזה בזיון) ומסעות מרמז על המסע בעולם- מהלך הדורות, שה' מכוסה בעולם, ואנו באים לגלותו. גם במסע המשכן מפורק, שאין המשכן עומד גלוי, ובכ"ז עדיין מכבדים וקשורים לגילוי ה' בהסתר, כשהמשכן מפורק, שאנו בחיינו תמיד קשורים לגילוי ה', וזהו שגם בצרות- בהסתר גילוי ה', אנו ממשיכים לגלות את ה' דרך הצרות, ולכן שורדים תמיד ומגלים בכך את נצח ישראל מכח הקשר לה', וכך ה' מתגלה דרכנו תמיד, וזהו עניין בגדי הכהונה שקשורים לכח שרידות ישראל. אולי לכן בהמשך הגמ' מובא על הארון: 'אמר רחבה אמר רב יהודה: שלש ארונות עשה בצלאל, אמצעי של עץ תשעה, פנימי של זהב שמונה, חיצון עשרה ומשהו' וכו'. שיש שני צדדי זהב ובאמצע עץ כנגד "כי האדם עץ השדה" (דברים כ,יט) כעין מרכזו, שמגלה שהעולם כולו, ואפילו הזהב הדומם, הכל מה'. וגם כשהוא ניסתר (שהוא באמצע כך שלא ניראה מבפנים ומבחוץ) הוא עדיין מגלה את ה', כמו עץ שאינו בעל ערך יחסית לזהב, כבנ"י בזמן שפלותם, בכ"ז עדיין מחוברים למעלת המשכן דרך התורה (הלוחות שבארון) שמחברת אותנו לה', וקשור במתן תורה שהמשכו במשכן. כמו שנאמר שם בגמ' קודם 'אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (שמות כו, טו) "עצי שטים עומדים"? שעומדים דרך גדילתן. דבר אחר, עומדים שמעמידין את צפויין. ד"א, עומדים שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין? ת"ל: "עומדים" שעומדין לעולם ולעולמים' (יומא עב,א). שזהו עצי המשכן, שעומדים לעולם, כי זה קשור לתיקון העולם בשלמות, שהחל בסיני, ולכן קיים לעולם שיקום המקדש בבי"א. וזהו 'שעומדים לעולם' קשור ל'מעמידין את צפויין' שהעץ- בנ"י- מלמד על כל העולם (הזהב) גילוי ה', וזהו 'דרך גדליתן' מציאות בריאתו הטבעית, שזהו מהותם הטבעית של בנ"י לגלות ה' בעולם. לכן לא העמיד את הפס' על כפרת הבגדים עצמם, כיון שבחורבן כבר לא משתמשים בפועל בבגדי הכהונה כדי שיכפרו. אבל העקרון שהתגלה בבגדי הכהונה על מעלת בנ"י ותיקונם בעולם, זה נימשך גם בזמן החורבן שאין כבר שימוש בבגדי כהונה, ומחבר תמיד מעלה להגנתנו. ואולי זהו: 'אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (ויקרא ו, יח) "זאת תורת החטאת" "וזאת תורת האשם"?- כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם' (מנחות קי,א) שבכל לימוד תורה נחשב קצת כעין שעושהו, אז מה המיוחד דווקא בקרבנות?- אלא ע"פ דברנו מובן, שבא לומר שהקשר ע"י התורה בצורה זו (של לימוד) מקשר לשורש תיקון העולם ומעלת גילוי ה' בשלמות במקדש, שממשיך ממתן תורה, שהמשכן המשכו, ולכן ע"י לימוד תורה בעניין הקרבנות מתקשרים ממש לשורש הקרבנות, ולכן זה יותר חזק מסתם לימוד תורה על עניין אחר.