בפרשתנו נצטווינו "ועשו לי מקדש" (כה, ח). ושנינו בספרי "בכל מקום שנאמר לי קיים לעולם ולעולמי עולמים . . במקדש הוא אומר ועשו לי מקדש" (בהעלותך יא, טז). ועל דרך זה כתוב במדרש "בכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא לעולם הבא . . במקדש ועשו לי מקדש" (ויק"ר פ"ב, ב).

ובפירוש דברי הספרי כתב הרמב"ם בספר המצוות "ואמרו כל מקום שנאמר לי הרי הוא קיים לעולם, כלומר שהוא דבר מתמיד ואינה מצוה לפי שעה אבל הוא ראוי ומחוייב לדורי דורות" (מ"ע קעו). והיינו, שפירוש "קיים לעולם" אינו רק שהמקדש עצמו קיים לעולם, אלא שחיוב האדם לבנות מקדש קיים לעולם, כי כל מקום שנאמר לי הרי זה ציווי תמידי לדורות.

ויש לבאר זה על פי מאמר המדרש (תנחומא צו יד) שהקב"ה אמר ליחזקאל "אמור להם (לישראל) ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה ובשכר קרייתה . . אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית", ויתירה מזו, שהקב"ה אמר "ובשביל שבני נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל (בתמי')", והיינו, שעל ידי העסק בצורת הבית אין "בנין ביתי בטל".