דיני בין המצרים (מרן שר התורה גדול הדור הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א)
נכתב על ידי יניב, 20/6/2013
דיני "בין המצרים", ממרן גדול הדור שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א. ב"סידור" לחיילים משנת ה'תשלא.
בין המצרים
א. תקופת הימים שבין צום שבעה עשר בתמוז לצום תשעה באב נקראת "בין המצרים" על שם הכתוב (איכה א' א') "כל רודפיה השיגוה בין המצרים".
ב. ממעטים בשמחה ובתענוגות כל ימי "בין המצרים".
ג. נהגו שלא לשאת אשה ולא להסתפר, לא לברך ברכת "שהחיינו" על פרי חדש או על בגד חדש כל ימי "בין המצרים", ובשבת מותר.
ד. החיילים המקלים בתספורת הזקן ב"בין המצרים" יש להם להחמיר מר"ח אב או על כל פנים בשבוע שחל תשעה באב להיות בתוכו.
תשעת הימים
ה. משנכנס אב עד אחרי תשעה באב ממעטים לגמרי בשמחה ובתענוגות.
ו. נהגו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מראש חודש אב ועד צהרי יום י' באב מחוץ לשבתות שמותר לאכול בהן בשר ולשתות יין.
ז. חיילים בתפקיד האוכלים במחנות, בבסיסים ובמשלטים התירו להם כהוראת שעה לאכול בשר בתשעת הימים, ולא ישתו יין כל אותם הימים אם לא לסעודת מצוה.
ח. בהבדלה על היין במוצאי שבת בתשעת הימים, אם יש שם קטן נותנים לקטן לשתות את היין, ואם אין שם קטן מותר לשתות בעצמו מיין ההבדלה.
ט. אין לכבס ולגהץ מראש חודש אב עד אחרי ט' באב. ואין לובשים בגדים חדשים ולא מכובסים בתשעת הימים.
י. לשבת מותר ללבוש בגדים מכובסים. ובמדי חיילים אפשר להקל לכבס וללבוש מדים מכובסים.
יא. נהגו שלא לרחוץ כל הגוף רחיצה של תענוג בתשעת הימים אפילו במים צוננים מחוץ לערב שבת, אבל מפני הזיעה מותר. לכן חיילים החיים המחנה מותר להם להתקלח במים קרים, פרט לתשעה באב עצמו.
ערב תשעה באב
יב. ערב תשעה באב במנחה אין אומרים תחנון.
יג. בסעודה האחרונה לפני הצום, הנקראת "סעודה מפסקת", אין אוכלים שני מאכלים מבושלים.
יד. גם צלי נחשב למאכל מבושל לענין זה ומצטרף לשני.
טו. מותר לאכול פירות וירקות חיים ואפילו כמה מינים ביחד.
טז. נהגו לאכול סעודת קבע לפני מנחה, ואחרי מנחה אוכלים סעודה המפסקת כנ"ל בסעיף י"ג.
יז. החיילים האוכלים במחנה בשר בתשעת הימים עליהם להמנע מאכילת בשר לפחות בערב תשעה באב.
יח. יש להשתדל שלא יאכלו בסעודה המפסקת שלשה ביחד כדי שלא יתחייבו בזימון.
יט. במחנות ובבסיסים שהחיילים מרובים ואוכלים במשמרות קבועות ואין אפשרות לאכול לחוד, לא יברכו בזימון בסעודה המפסקת.
כ. אף על פי שאכל סעודה המפסקת אם עדיין יום מותר לחזור לאכול ולשתות אלא אם כן קבל עליו בפירוש שלא לאכול עוד היום.
כא. גם מקבלה בלב יש לחוש. על כן יש להתנות בשעת הסעודה "המפסקת" על מנת שיאכל וישתה אחרי כן.
כב. נהגו שלא ללמוד תורה בערב תשעה באב מחצות היום ואילך. כי אם בדברים המותרים בלמוד בט' באב (ראה עיף כ"ט).
תשעה באב -הצום
כג. תשעה באב אסור באכילה ושתיה, ברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל.
כד. כל החיילים והחיילות הבריאים חייבים לצום בתשעה באב כמו ביום כיפור.
כה. חולה אף על פי שאין בו סכנה מותר לו לאכול ולשתות בט' באב. אבל לא ינהג עדונים בעצמו רק כפי צרכו.
כו. חייל הנמצא בפעולת קרב מותר לו לאכול ולשתות קצת כדי שלא להחליש את כושר מלחמתו שנאמר (שמואל א, יד) "אף כי לוא אכל אכל היום העם משלל אויביו אשר מצא כי עתה לא רבתה מכה בפלשתים".
כז. תשעה באב לילו כיומו לכל דבר ואין אוכלים ושותים אלא מבעוד יום ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים.
כח. בתשעה באב אסור לקרוא בתורה, בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה, במדרש ובגמרא, ובהלכות ובאגדות משום שנאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב".
כט. מותר לקרא בספר איוב ובפרקי החורבן שבירמיהו ומותר ללמוד מדרש "איכה", פרק אלו מגלחין במסכת מועד קטן ובמגילת החורבן בפרק הנזקין במסכת גיטין, וכן כיוצא בזה בסוגיות העוסקות בחורבן הבית.
ל. מותר לומר פרשת הקרבנות ומשנת איזהו מקומן וברייתא דר' ישמעאל, מאחר שזהו סדרו של יום.
רחיצה
לא. רחיצה אסורה בט' באב בין במים חמים בין במים צוננים.
לב. גם רחיצה רגילה של פניו וידיו אסורה בט' באב.
לג. אם היו פניו או ידיו ורגליו מלוכלכות בזיעה וכדומה מותר לרחצן.
לד. נטילת ידים לאחר השינה מותרת עד פרקי האצבעות ואחרי שניגב ידיו ועדיין לחות קצת מעבירן על עיניו כדי להרטיבן ולרענן קצת את עיניו.
נעילת נעלים
לה. איסור נעילה בט' באב הוא רק בנעלי עור, אבל של גומי ושל שאר מינים מותר.
לו. נעלי גומי שסוליותיהן של עור, ונעלי עור שסוליותיהן של גומי או של קרפ אסורות.
לז. חיילים בתפקיד שאין להם נעלי גומי מותר להם לנעול נעלי עור בתפקידם.
לח. גם חיילים שלא בתפקיד והם מחוץ למחנה ואין להם נעלי גומי מותר לנעול נעלי עור בחוץ, וכשיבואו לחדרם יחלצו אותן.
שאילת שלום ועשיית מלאכה
לט. אין שואלים בשלום חייל חבר או בשלום קצין גבוה ממנו ולא יצדיע בתשעה באב.
מ. אם שאל חברו בשלומו יענה בשפה רפה ובכובד ראש.
מא. נהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב עד חצות היום. אבל עבודת המטבח מותרת.
סדר הלילה
מב. בליל תשעה באב קודם תפלת ערבית מורידים את הפרוכת מעל ארון הקודש וכל אחד חולץ את נעליו.
מג. ממעטים באורות ומדליקים נרות במידה הדרושה לקרוא לאורם בלבד.
מד. הופכים את השולחנות, הספסלים והכסאות בבית הכנסת ויושבים על הארץ או על מקומות ישיבה שאינם גבוהים מ-27 ס"מ.
מה. נהגו להתפלל בקול דממה דקה כמנהג האבלים.
מו. אחרי תפלת שמונה-עשרה אומר השליח צבור קדיש תתקבל גם אם עוד יאמרו ואתה קדוש. כמבואר להלן בסעיף נ'.
מז. אם יש שם מנין, אחד קורא במגלת "איכה" כשרה הכתובה על הקלף, ומברך לפניה ברכת "על מקרא מגילה".
מח. אם אין שם מנין או שאין להם מגילת קלף כשרה יש לקרוא מגילת "איכה" מתוך הדפוס בלי ברכה.
מט. אחרי "איכה" אומרים פרקי הקינות הקבועים לליל ט' באב ומסיימים ואתה קדוש, קדיש בלי תתקבל, עלינו. קדיש יתום.
סדר תפילה של שחרית
נ. בברכת השחר יש שנהגו שלא לברךברכת שעשה לי כל צרכי, ועל כן יש לברכה לדעת הגר"א במוצאי תשעה באב בלילה כשנועל נעליו.
נא. תפלת שחרית מתפללים בלי טלית ובלי תפילין, וטלית קטן לובשים בלי ברכה, ואומרים מזמור לתודה.
נב. בתפלת שמונה-עשרה של שחרית אין אומרים "נחם", ועננו אומר רק הש"ץ בין ברכת גואל לרופא.
נג. אין הכהנים עולים לדוכן בשחרית והש"ץ אינו אומר אלוקינו ואלוקי אבותינו. אין אומרים אבינו מלכנו ולא תחנון ולא א-ל ארך אפים.
נד. אחרי חזרת הש"ץ אומר הש"ץ חצי קדיש, "ויהי בנסוע". מוציאים ס"ת וקורים שלשה קרואים בפרשת ואתחנן "כי תוליד בנים וגו' " (דברים ד').
נה. אחרי הג' קרואים אומרים חצי קדיש ומפטירין בירמיה ח' "אסוף אסיפם" בניגון "איכה". בברכת ההפטרה מסיימין "מגן דוד", "יהללוך", מכניסים את ס"ת לארון ואומרים קינות.
נו. אחרי הקינות אומרים אשרי, ובא לציון, ומדלגין על הפסוק "ואני זאת בריתי". ואין אומרים "למנצח" קדיש שלם בלא תתקבל, עלינו, קדיש יתום. ואין אומרים בבקר שיר של יום ולא אין כאלקינו.
נז. בקצת קהילות נהגו לקרוא גם ביום "איכה" בלא ברכה.
סדר תפילה של מנחה
נח. במנחה לובשים טלית ותפילין ומברכין עליהם כרגיל. אומרים שיר של יום ואין כאלקינו.
נט. יש שנהגו לקרוא ביחידות קריאת שמע במנחה.
ס. אומרים אשרי, חצי קדיש, וקורים פרשת "ויחל" ומפטירים "דרשו ה' בהמצאו" כמו בכל תענית צבור.
סא. בתפלת שמונה עשרה גם היחיד אומר נחם בברכת בונה ירושלים לפי הנוסח שבסידור זה וחותם "מנחם ציון ובונה ירושלים" ותפלת "עננו" בברכת שומע תפלה, וחותם "שומע תפלה".
סב. שכח לומר "נחם" בבונה ירושלים אומרה לפני "ותחזינה" ואינו חותם מנחם ציון אלא ממשיך ותחזינה עינינו. ואם לא נזכר עד שגמר תפלתו אינו צריך לחזור ולהתפלל.
סג. השליח צבור אומר "עננו" בין ברכת "גואל" "לרופא", ו"נחם" לפי הנוסח שבסידור זה ב"בונה ירושלים".
הנוסח המסורתי המיוחס לרא"ש המדבר על "העיר הבזויה והשוממה האבלה מבלי בניה והחרבה ממעונותיה והבזויה מכבודה והשוממה מאין יושב והיא יושבת וראשה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה ויבלעוה לגיונות" וכו', אינו הולם כאשר ירושלים משוחררת ונמצאת בשלטון ישראל - לכן בחרנו בנוסח שונה לתפלת "נחם" המבוסס על נוסח התלמוד ירושלמי, רב עמרם גאון והרמב"ם בהשמטת הקטעים הנראים כבלתי מתאימים כעת.
סד. הכהנים נושאים כפיהם, ואין אומרים אבינו מלכנו ולא תחנון, קדיש-תתקבל, עלינו, קדיש יתום.
סה. נהגו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין עד צהרי יום המחרת י' באב. אבל החיילים בתפקיד נוהגים ביחס לאכילת בשר לפי סעיף ז' לעיל.
תשעה באב שחל להיות במוצאי שבת
סו. אין אומרים "צדקתך צדק" במנחה בשבת.
סז. זמן סעודה המפסקת מן המנחה ולמעלה, ויפסיק מלאכול לפני שקיעת החמה.
סח. בסעודה המפסקת שהיא מבעוד שבת, מותר לאכל בשר ולשתות יין.
סט. אין חולצים את הנעלים במוצאי שבת, אלא לאחר "ברכו". אבל הש"ץ חולץ לפני "ברכו" ואומר תחילה "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
ע. במוצאי שבת מיד כשמדליק נר או רואה נר דלוק עליו לברך "בורא מאורי האש" בלי בשמים ואין מבדילין על הכוס אבל אומרים "אתה חוננתנו" בתפילת העמידה.
עא. לאחר תפילת העמידה, אומר הש"ץ קדיש תתקבל, ואין אומרים "ויהי נועם" ולא "ויתן לך" ולאחר הקינות ו"איכה" אומרים "ואתה קדוש", קדיש שלם בלי תתקבל ועלינו.
עב. במוצאי הצום ביום ראשון בערב מבדילים על הכוס, ואין מברכים על הנר ולא על הבשמים. וביחס לשתית הכוס יש לנהוג כמו במוצאי שבת בתוך תשעת הימים כמבואר לעיל בסעיף ח'.
עג. אין ללמוד תורה בתשעה באב שחל בשבת לאחר חצות אלא בדברים המותרים בתשעה באב עצמו.
עד. תשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום א', אין לאכול בשר, ולא לשתות יין במוצאי הצום ביום א' בלילה ולמחרת בבקר מותר, ואין צורך להמתין עד חצות כמו בשנים רגילות אבל להסתפר, להתרחץ ולכבס מותר גם בלילה עם סיום הצום- ולא כמו בשנים רגילות שיש להמתין בכל זה עד חצות היום של עשירי באב- מתוך תקוה ובטחון בצור ישראל וגואלו כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה.
הנוסח של "נחם" שמופיע בסידור: "נחם ה' אלקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים ואת העיר האבלה החרבה וההרוסה. ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה, לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על הרוגיהם, ולישראל עמך נתתה נחלה ולזרע ישרון ירשה הורשת. נערה ה' אלקינו מעפרה והקיצה מארץ דויה, נטה אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גוים, כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה, כאמור, ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה, ברוך אתה ה' מנחם ציון ובונה ירושלים".
כעבור כמה שנים בעת שמרן הגאון היה רב ראשי לישראל, פרסם הרב נוסח דומה לנוסח שבסידור, רק שהשמיט גם את "החרבה וההרוסה".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
