"אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבותם ינחלו, על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט" (כו, נה-נו) 'תניא עתידה א"י שתתחלק לשלשה עשר שבטים, שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים ולא נתחלקה אלא בכסף.. ולא נתחלקה אלא בגורל שנאמר "אך בגורל" ולא נתחלקה אלא באורים ותומים שנאמר "ע"פ הגורל"... ולא נתחלקה אלא בגורל שנאמר "אך בגורל". תנא "אך בגורל" יצאו יהושע וכלב ... אלא שלא נטלו בגורל אלא ע"פ ה' . יהושע דכתיב "ע"פ ה' נתנו לו את העיר אשר שאל את תמנת סרח בהר אפרים".. כלב דכתיב "ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה ויורש משם את שלשה בני הענק" (ב"ב קכב, א-ב). בת"ת (על הפס') הקשה כיצד למדים מ"ע"פ הגורל" לאורים ותומים"? ראה שם שמרחיב, עד שתרץ שזה טעות סופר וצריך לומר "לפני ה'" שנאמר ביהושע, כמו שמובא הפס' בירושלמי. והוסיף שבספרי למדו מ"ע"פ ה' " שהתחלקה א"י ברוה"ק , והקשה שזה נאמר על יהושע שניתן לו חלקו ולא על כלל הגורלות, ולכן העמיד שזה ט"ס וצ"ל "לפני ה' ". והנה גם ברש"H בתורה מופיע "ע"פ הגורל" ש'הגורל היה מדבר.. מגיד שנתחלקה ברוה"ק לכך נאמר "ע"פ ה' ". (פס' נו) לכן ניראה שדברי הגמ' והספרי אינם ט"ס אלא למדו מ"ע"פ הגורל" שזה בא לומר על רוה"ק שהוא מהאורים ותומים, שלמדו שקודם נאמר "אך בגורל יחלק" אם כך מדוע צריך לחזור ולומר "ע"פ הגורל תחלק"?- לכן למדו שיש מצד אחד את הגורלשמעלים בפתקים, שזהו "בגורל", ויחד עם זה יש את רוה"ק מהאורים ותומים שמכריז על הגורל (כמו שפרש"י בפס' נ"ד כיצד נעשה) וזהו "ע"פ הגורל" כרמז לפה של הגורל, שמכריז על השבטים והנחלות יחד עם העליה של הגורל וזהו "ע"פ ה' " שמתפרש כעין פה ה' שמכריז שזה שלו. ואמנם "ע"פ ה' " נאמר אצל נחלת יהושע, אולם כיון ש"אך" ממעט את יהושע וב"ע"פ הגורל" לא נאמר "אך" למעט, למדו לראיה מיהושע שקיבל ע"פ ה' בלא גורל, ש"ע"פ הגורל" שחל גם ביהושע זה רוה"ק מה' שחל ע"י אורים ותומים, וכל זה בלימוד מפס' התורה, וסמכו על הנאמר ביהושע "וישלח להם יהושע" וגו' שלמדו כיר' ללמוד כל ה-3 דברים,אלא שבבבלי ובספרי באו ללמוד מהפס' בתורה עצמה. וניראה שיש בזה (שלמדים מנחלת יהושע) גם רמז מדוע יהושע וכלב קיבלו נחלה בלא גורל, שהם היו במרגלים ולא חטאו ולכן יש להם זכות שאין לישראל, ולכן אצלם ה' נותן להם נחלה ישירות, בלא גורל שזה כעין התעסקות גשמית, ולכן אצל כלב מביאים "ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה ויורש משם את שלשה בני הענק" כרמז על חברון שכלב הלך לישתטח על קברי אבות כדי לרגל כמו שמשה שלחם, בעד א"י. וזהו רמז לשלשת בני הענק שגם בחברון שבמרגלים הם מוזכרים (במדבר יג, כב). ולכן גם א"י מתחלקת ע"פ דור יוצאי מצרים  (ולא באי א"י) שלמדים זאת מהפס' אצלנו "לשמות מטות אבותם" (ב"ב קיז, א) כעין לומר שנחלתם מהיציאה ממצרים שהתכוננו ליכנס לא"י במרגלים, שבכניסתם לאחר 40 שנה זה המשך של תחילת המדבר, במרגלים, ולכן יהושע וכלב שונים מהשאר שנימשכים כאחר המרגלים. ולכן גם לעתיד הארץ תנחל ל-13 שבטים שהכוונה בשבט הנוסף הוא 'לנשיא' , שלזה לא היו ראוים בנחלת א"י בכניסה לארץ כיון שזה כעין המשך למרגלים, והמרגלים שחטאו היו "כל נשיא בהם" (במדבר יג, ב) ולכן הנשיאות ניפגעה ולכן לא היתה ראויה לקבל חלק בא"י מעבר לחלוקה לכלל 12 השבטים, אבל לעתיד שהחלוקה תהא נקיה מחטא המרגלים אז גם הנשיא יקבל חלק, את החלק ה-13. וזה נאמר לקראת הכניסה לארץ , שנספרו "כל יוצא צבא בישראל" (כו, ב) לאחר שמתו מחטא בעל פעור (כו,א. ברש"י) שמטרתו היתה למנוע מישראל ליכנס לא"י ע"י שיחטאו, כך שמזכיר את חטא המרגלים שמהחטא נמנעה כניסת בנ"י לא"י.