"תורה-אור" ד"ה 'לא תהי' משכלה' סעיף המתחיל והנה אחר: "במסירת נפש בפ"ע",
פענוח הר"ת הוא: "בפנימיות עצמותו".
כתיב: "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב". הנה כל נשמה בירידתה למטה, יש לה
מלאכות כלליות ופרטיות. וזהו 'יצא אדם לפעלו', דיציאת הנשמה מעמידתה בשמי רום
באוצר הנשמות, וירידתה מדרגא לדרגא עד בואה להתלבש בגוף ונפש הטבעית והבהמית,
הוא בשביל 'אדם לפעלו': במלאכות הכלליות - להגביר הצורה על החומר; להאיר את
העולם באור תורה ונר מצוה. 'ולעבודתו' - שהיא מלאכה הפרטית, דכל נשמה יש לה עבודה
פרטית במוחין ובמדות כפי טבעה וענינה… 'עדי ערב' - בעוד יש זמן לעשות, כמ"ש "היום
לעשותם". ובעומק הענין ביאור הכתוב … דקאי על כללות ענין העליה שנעשה ע"י ירידת
הנשמה למטה ד'יצא אדם', דבעלות הנשמה מהיותה למטה מלובשת בגוף, 'לפעלו' היא
עוסקת בעולם-הבא באופן התעסקותה בעולם הזה, ואם היה קובע עתים לתורה, גם שם
מכניסים אותו באהלי תורה, 'ולעבודתו' - אם עסק בעבודתו כראוי אז הנה עליתו - 'עדי
ערב': שעולה בעילוי אחר עילוי עד הנועם והעריבות דעצמות א"ס ב"ה.