בס"ד

הלכה ידועה היא שאסור לאדם להשאיר את פתילות ציציתו הקטנה בחוץ כשהן גלויות כשהוא הולך לבית הקברות, והטעם לכך הוא שנשמות בני האדם שקבורים שם מתקנאות במצוה היקרה הזאת כמו בכל מצוה אחרת שנעשית בגלוי, מאחר והן אמנם נמצאות במקום עליון יותר בעולם הבא, אך הן כבר לא יכולות לקיים את המצוות היקרות האלה שם כמו שיכלו לקיים רק בעולם הזה.

ננסה להבין מה גורם לאותן נשמות יקרות לכמיהה וערגה כה עצמתיות לקיום המצוות שיש בעולם הזה כשהן מגיעות לעולם האמת.

אחד המאפיינים הברורים והבולטים של העולם הזה הוא מגוון המגבלות והגדרות הכלולות בו ובראשן אלה שבאות לידי ביטוי בכל המצוות, ההלכות, החוקים והמשפטים בתורתנו הקדושה וגם מגבלות הזמן, המקום, הגוף והחושים.

הרב ראובן פיירמן אומר שמיד כשהתינוק מתחיל לעשות את צעדיו הראשונים בעולם הזה הוא נתקל בחפצים ורהיטים ובוכה. אמנם אפשר לתלות את זה בכאב שהוא חש, אך ההסבר העמוק יותר שעומד מאחורי הבכי הזה הוא העובדה שהנשמה שנמצאת כרגע בגוף של תינוק הגיעה מעולם הנצח והאינסוף נטול הגבולות, והיא מתמלאת בצער רב כשהיא נפגשת איתן בעולם הזה מלא הגבולות הזה ועם הזמן היא מבינה שתצטרך להסתגל ולהתמודד עם המציאות החדשה והלא מוכרת. עכ"ל.

למעשה העולם הזה מעניק לנשמה הזדמנות פז נדירה שיכולה לבוא לידי ביטוי באופן ייחודי רק בו, והיא לעבוד את ד' יתברך למרות כל המגבלות שברקע תוך התגברות על קשיים רבים מסוגים שונים ומגוונים איתם היא נפגשת במהלך החיים, כשכל אחד מהם בא לבדוק משהו אחר תוך התמקדות בנקודות החולשה הרבות של האדם שדורשות חיזוק, כשלחלקן הוא מודע ולחלקן לא עד שמגיע אותו קושי שמפגיש אותו לראשונה דוקא באותה נקודת זמן ולא במקרה עם אותה מידה פנימית שתמיד היתה בו ודורשת תיקון וגורמת לו להבין שלרשימת מטלותיו נוספה משימה חשובה נוספת שיהיה עליו לעבוד עליה.

הקשיים באים ראשית כדי לתקן ולרומם את האדם מהמקומות הנמוכים האלה, ולעזור לו להתעלות בנקודות החוזק שלו אף יותר, ושנית כדי לבחון עד כמה הוא מוכן להקריב, לוותר ולמסור את נפשו כדי לקיים את מצוות ד' ולעשות את רצונו יתברך, ויש בכך גילוי דעת ברור מצד נשמתו אודות רמת האהבה, היראה, הקרבה והדבקות שהיא חשה כלפי בוראה, כפי שהיא יכולה לעשות באופן בלעדי רק בעולם הזה ולא בשום עולם אחר.

לכל נשמה שמגיעה לעולם הזה יש תפקידים מיוחדים שרק היא יכולה לעשות, קלקולים ועיוותים שרק היא יכולה לתקן וניצוצות שרק היא יכולה לברר. משימת הנשמה ששייכת לאדם שלא נתן לשום גבול להגביל אותו מלעבוד את ד' באהבה, יראה, אמונה ובטחון, ולעשות את רצונו יתברך חרף כל הניסיונות והפיתויים הרבים מוגדרת כהצלחה, כשההשלכות לכך הן רבות כמו שאותה נשמה לא תצטרך לחזור שוב בגלגול לעולם השפל הזה, דבר שגורם לה לצער רב, אלא תזכה להמשיך במסעה האלוקי בדרך העולה בית א-ל ותגיע לעולמות העליונים בהם תזכה היא להתענג על ד' וליהנות מזיו שכינתו בדרגות הרבה יותר גבוהות ביחס לעולם הזה, אך לצורך זה צריך האדם לאפשר לנשמתו ליצור כבר בעולם הזה כלי קיבול ראוי שמסוגל להכיל את כמות האור האדירה שמחכה לו בעולמות העליונים מבלי שתחול שבירת כלים, והדרך המעולה ביותר ליצור את הכלי הזה היא באמצעות לימוד תורה לשמה וכמובן שגם קיום המצוות בשמחה, דבקות במי שאמר והיה העולם ובמידותיו, אמונה ובטחון נטולי ספקות ותפילה מעומק הלב תורמים לכך רבות וגם עוזרים לאדם לחשוף את משימותיו ומטרותיו הייחודיות אותן נשלח לבצע.

כל מערכת המצוות העשירה של ה"עשה" וה"אל תעשה" שכוללת איסורים רבים שלעתים אף אוסרים על האדם לעשות דברים שליבו מאוד חפץ בהם מחד, ומאידך גם פעולות רבות שעליו לבצע וביניהן גם דברים שקשה לו מאוד לעשותן, מעמידה את האדם בסדרת מבחנים של אמונה, אהבה ויראה כלפי ד' יתברך איתם נפגש האדם יום יום, שעה שעה, לפי מדרגתו, ומאפשרים לו לבטא ולהוכיח עד כמה הוא אוהב ורוצה לאהוב את הקב"ה אף יותר, ועד כמה הוא מחובר ודבק בממ"ה וחפץ בכל ליבו להעמיק את החיבור ולהעצים את הדבקות איתו יתברך הרבה יותר גם במחיר של ויתור לא קל על רצונות פרטיים וחלומות אישיים שסותרים את דרך ד' ורצונו יתברך ועל הנאות מיוחדות ותענוגות מפוקפקים למרות שהוא חש משיכה עזה אליהם רק כי כך ד' ציווה בתורה הקדושה.

בעולם האמת הכל ברור וידוע ואין כל ספק לגבי קיומו הנצחי ומציאותו האינסופית של ד' יתברך, וכבר בעולם הזה זכה כל עם ישראל לחוות את הוודאות האלוקית הזאת בזמן עשר המכות, יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומעמד הר סיני, כשרק העולם הזה מעניק לנשמת האדם את הזכות למצוא את ד' יתברך במציאות של אינספור שאלות וספקות, בה האמת והשקר משמשים בערבוביה, כשהמרחק בין הטוב לרע עלול להיות מרחק של צעד אחד בלבד בעולם (מלשון העלם) בו נוהג הקב"ה להסתיר את פניו מידי פעם, ובכך להשתמש במסלול המכשולים שיש בעולם הזה כדי להוכיח את האהבה והיראה, הדבקות והאמונה כלפי ד' יתברך, שחיפשה והצליחה למצוא את בוראה למרות כל הנסיונות, הפיתויים והקשיים המרובים.

וכך לדוגמא:

אם ישנם בבית הכנסת שבעה מתפללים ודרושים עוד שלושה, עד כמה יהיה מוכן האדם להתאמץ כדי למצוא אנשים שיכולים להשלים למניין ובכך להראות עד כמה הוא מוכן להשתדל כדי לעשות את רצון ד'.

כשהשבת נכנסת מוקדם, המבחן של האדם הוא עד כמה יהיה מוכן להקריב מעצמו ולוותר על ענייניו האישיים כדי להספיק את כל ההכנות לכבוד שבת המלכה, ובכך להוכיח את אמונתו ובטחונו במי שאמר והיה העולם, ברא אותו בשישה ימים וביום השביעי שבת מכל מלאכה.

כשמצוה יקרה מזדמנת לפתח דלתו של האדם כמו כיבוד הורים, מתן צדקה ושילוח הקן, עד כמה יזרז את עצמו כדי לקיימה, ויגלה בכך דעתו את עד כמה יקרות לו כל המצוות.

כשהאיש והאישה מתלבשים באופן צנוע במיוחד בחודשים החמים של השנה הניסיון שעומד בפניהם עד כמה יהיו מוכנים להזיע אם יש צורך ולמסור נפש כדי לא לחטוא בפריצות ובכך לצער את ד' ובמקום זה לעשות קידוש שם שמים ברבים ולעשות לו יתברך נחת רוח אדירה.

כשיש רוחות עזות או שיורד גשם, שלג או ברד, עד כמה יהיה מוכן האדם למסור את נפשו וללכת ללמוד תורה בבית המדרש ולהתפלל בבית הכנסת למרות מזג האויר הסוער, ובכך להראות עד כמה אוהב הוא את ד' יתברך ועד כמה אינו מסוגל להעלות על דעתו לפספס ולו דקה אחת בבית ד' שמלא בהשראת שכינתו יתברך.

אם חלילה פספס תפילה במניין או כל מצוה חשובה אחרת, כמה יצטער ויגלה בכך עד כמה חשובות לו המצוות, עד כמה אינו רוצה לאכזב ולצער את ד', ולפספס הזדמנות להידבק בו יתברך.