"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" –"נעשית דוגמת שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לער"ש" (בר"ר;רש"י)

הדלקת נרות בכניסת השבת היא חובה (רמב"ם,שבת,ה,א) המבטאת את כבוד השבת וחשיבותה, ואת עונג השבת ושלום הבית, כי העדר אור אינו נעים וגורם צער. ואף שבתינו מוארים היטב באור החשמל, הארה רוחנית מיוחדת יש לנרות השבת, והם נחשבים מרכיב מרכזי בשולחן השבת בישראל (מה גם שאספקת החשמל, כידוע, לא תמיד בטוחה ויציבה...).

חובת ההדלקה חלה אפוא על כל בית שנמצאים בו בליל שבת, גם אם אין בו נשים, אלא שהאישה, אֵם הבית, היא הזוכה בעדיפות הראשונה לקיים המצווה המבטאת את שלום הבית ואורו, בהיותה אחראית על צרכי הבית. אכן רצוי שבעלה יממש את שותפותו בכך שיכין הוא את הנרות להדלקה (משנ"ב,רס"ג,סקי"ב. ומכאן המנהג שהחתן קונה פמוטים לכלתו –שש"כ,פמ"ג, הערה מ"א).   

כאשר אם הבית אינה בביתה, כגון אחרי לידה, ובני המשפחה נמצאים בבית, ידליק האב נרות בברכה, ואינו חייב לקבל עליו שבת בהדלקתו. אולם אם יש בבית אישה נשואה שממילא מדליקה –היא מוציאה ידי חובה ופוטרת את האב, אך אם רצונו להדליק בעצמו בברכה –רשאי, ויכוון שלא לצאת בהדלקות האחרות. גם אם יש בבית בנות רווקות, עדיף שהוא ידליק אך יכול למנות את בתו שליחת מצווה בתנאי שכבר הגיעה למצוות. כאשר האב נמצא עם אשתו היולדת בשבת, ורק הילדים נשארים בבית ללא אישה נשואה -עדיפות ההדלקה על אחת הבנות הבוגרות.

היולדת (או החולה) מדליקה נרות שבת במקום המצאה –ביה"ח או בית החלמה –במקום המיועד לכך. ואם רתוקה עדיין למיטתה -אין צורך לטרוח, כי יוצאת ידי חובה בהדלקה בבית בו נמצאים בני המשפחה. אכן, הדלקת הנרות הראשונה ליולדת אחרי לידתה הינה חוויה מרגשת במיוחד, וקשה ליטול זאת ממנה... עם זאת, אין עניין שיביאו אליה פמוטים ואח"כ יעבירו אותם משם, כי ההדלקה צריכה להיות במקום האכילה.

כאשר אין אפשרות להדליק נרות אלא רק תאורה חשמלית, כגון חשש שריפה, נחלקו פוסקי זמננו, ויש על מי לסמוך בהדלקה בברכה (שש"כ,פמ"ג,ד והערה כ"ב שעדיף ממצבר ולא מזרם הבא מחברת החשמל)