"אחרי בלותי היתה לי עדנה"...

שרה אמנו זכתה לנס שהפתיע אותה ואת אברהם כאחד, עד שהבעת ההתפעלות הונצחה בשמו של הבן הנולד.

"אין סומכין על הנס". בירושלמי (יומא,א,ד) נוסח כלל זה כיסוד האיסור להיכנס לסכנה, שגם אם הקב"ה מטיב עמנו ומצילנו, אל לנו לבנות על-כך מלכתחילה. כלל תורני זה ניתן ליישום במצבים ותחומים רבים בחיים, ובפרט בתחום הרפואה. כשם שהחולה הולך אצל מומחי הרפואה בכדי לקבל הנחיות לטיפול המבריא המתאים, כך בתחום הפוריות. אכן, הכל בידי שמים, והוא שיקבע מה יהיה ומתי, אולם אין זה פוטר מההשתדלות הטבעית שדרכה מוליך הקב"ה "גזירת עירין פתגמין".

גיל הפוריות הנשי הטבעי מסתיים בדרך כלל במהלך שנות הארבעים, עת נכנסת האישה ל"גיל המעבר" (התקופה שבין פוריות לבלות). במידת הצורך, ניתן להעריך את פרופיל הפוריות של האישה באמצעות בדיקות דם לFSH  ובעיקר AMH. עם זאת, ההתפתחות המואצת בטיפולי הפריון, מאפשרת סיכוי לילודה בגיל מבוגר, תוך יצירת שאלות הלכתיות ואתיות: עד איזה גיל לטפל? האם מוצדק להיענות לרצונה של משפחה מרובת ילדים לעבור טיפולים להמשך ילודה. אכן נתנה רשות לרופא לרפא, אולם לא מעבר לנורמה. זוג שהקב"ה חננם בילדים, אך משאלה בליבם לזכות בתאומים... -יסתפקו בתפילות, ואין זה סביר שיותר לה ליטול תרופה להגברת הביוץ, ועל כגון זה נאמר "בהדי כבשי דרחמנא למה לך".

לעומת זאת, אישה שעברה את גיל 32-33 ולדאבון הלב עדיין לא נישאה, או אישה נשואה שחלתה במחלה אונקולוגית ר"ל והטיפולים עלולים לדכא את כושר פריונה, באפשרותם לעשות טיפול של שימור פוריות, הליך שעיקרו שאיבת ביציות מהשחלות (לאחר טיפול הורמונאלי מקדים) והקפאתם לצורך שימוש בהם בעת פקודה. במקביל קיימת אפשרות להקפאת קטעי שחלה, אך זוהי פרוצדורה ניתוחית סבוכה יותר. כיום מקובל להקפיא ביציות, וכבר נולדו תינוקות כאלה. טיפולים אלה כרוכים בעלויות ודורשים התייעצות הלכתית לרבות פיקוח הלכתי (מכון פוע"ה). אולם במצבים מסוימים אין זו רק המלצה, אפשר שזו חובת השתדלות שאין להימנע ממנה, ויכולה להיות קרן קיימת של הצלה עתידית בע"ה.