"וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל-אֲזֵנֶךָ... וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ"

בין השאר, נלמדים מפסוק זה הלכות נקיות בתפילה ובכל דבר שבקדושה (ברכות,כ"ה). היתד בת זמננו מוצאת את בטויה בשימוש במגבונים לחים שנעשה נפוץ בכל בית. רבים עסקו בשאלת שימושם בשבת, עד שהסוגיה הפכה לפולמוס גדול... ננסה בע"ה לסכם ולסדר את הדברים.

הדיון מתרכז בשאלה האם השימוש במגבונים כרוך באיסור סחיטה -תולדת מלאכת דש. (מלבן בוודאי אין כאן משום שהמגבון מתלכלך ומייד נזרק לאשפה). השאלה היא כפולה: א.האם היות המגבון לח אומרת שתוך כדי הקינוח יוצאים ממנו נוזלים שהיו ספוגים בנייר הבד ב.האם יש כאן בכלל ספיגה, או שמא מעט הנוזל שיוצא אולי בשעת השימוש אינו מהספוג אלא מבין הסיבים או מהמעַטֶה את המגבון מבחוץ.

לגבי השאלה הראשונה נראה שכל עוד הקינוח נעשה בעדינות וללא חיכוך, אין הוא גורם לסחיטה. אמנם מרטיב הוא ללא ספק, אולם זה בוודאי בא מהרטיבות החיצונית של המגבון. אכן יתכן שכאשר המגבון אינו לח דיו, המשתמש עלול להפעיל יותר כוח כדי להשיג ניקיון ומהיר, ויש להיזהר!

השאלה השנייה יותר מורכבת, משום שכנראה יש גישות שונות בין היצרנים והטכנולוגים עצמם. ומלבד זה הפוסקים דנים האם האמירה המדעית מחייבת גם הלכתית, או שהקובע אם יש בכך סחיטה הינו רק מה שנראה לעיניים. וכן יש לדון אם מצד המשתמש יש בכלל עניין וצורך בזיבה של נוזל, שהרי בשבת יש משמעות לכוונה, ואולי המטרה רק להפיק תועלת מן הלחות אך להישאר יבש.

למעשה, יש שהחמירו וחששו לסחיטה (אורחות שבת,י"ג,מ"ו; הרב אריאל, באהלה של תורה ה,ל; שו"ת רבני אירופה,או"ח,ל"ד) ויש רבים שהקלו, ובתנאי שלא יקנחו בחזקה (במראה הבזק ג,מ"ח בשם הרב אליהו; הגר"א וייס, שו"ת מנחת אשר א,יד-יז;ב,לג; ועוד) וכן כתב בשש"כ בשם הגרשז"א (י"ד,ל"ז והעיד הרב נויבירט ששמע מהגרשז"א להיתרא סמוך להסתלקותו) אם כי סייג זאת למגבוני נייר ולא בד, וכן משמע מדברי הגרמ"פ (ע"פ מה שכתב באג"מ או"ח,ב,ע וכעדות בנו הר"ד בספר "ודברת בם",ק"י.  להרחבה נוספת: תחומין ל"ב מאמריהם של ידידי הרב רדמן ושל הרב נהוראי)