בחג סוכות מקריבים 70 פרים כנגד אומות העולם 'א"ר (אליעזר) הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה ליום, אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך. א"ר יוחנן: אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליהן ועכשיו מי מכפר עליהן' (סוכה נה,ב) מה המיוחד דווקא בסוכות שבו מקריבים לשאר העמים, למה לא בחג אחר?- בפשטות כיון שחג סוכות סמוך לימי הדין שבהם נידונים כל העולם 'בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם”' (משנה ר"ה א,ב) אז בו מתייחסים גם לאומות, ובפרט שיש קשר לימי הדין עד הושענא רבה (שבהם נישלחים השלוחים) אז ודאי שראוי להתייחס לאומות. לכן אומר ר"י ישר שהמזבח היה מכפר להם, שזה קשור לדין עליהם.. לכן ניראה גם שנידונים על המים 'ובחג נדונין על המים' (שם) שמים הוא דבר שאי אפשר בלעדיו, להבדיל מפירות או תבואה שיכול לאכול דברים אחרים, בלי מים אין קיום לעולם, וזה קשור לעקרון של קיום העולם ע"פ הדין שבימי הדין. עוד ניראה, שבסוכות נידונים על המים ובמים יש ייחוד שאין בדברים אחרים 'אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים' וכו' (תענית ב,א) 'א"י משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח, שנאמר (איוב ה, י) "הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות". א"י שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית, שנאמר "הנותן מטר על פני ארץ" וגו'. א"י שותה תחילה וכל העולם כולו לבסוף, שנאמר "הנותן מטר על פני ארץ" וגו'' וכו' (תענית י,א) מימלא ה' מוריד בפתיחת המפתח לא"י, והנותר ניתן לחו"ל ע"י שליח (וזהו '"ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה" רבי אומר: וכי אותה בלבד הוא דורש? והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר "להמטיר על ארץ לא איש, מדבר לא אדם בו", ומה תלמוד לומר "ארץ ה' אלקיך דורש אותה”? כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה דורש כל הארצות עמה' [ספרי עקב פסקא מ]) הרי שהגוים חייבים את קבלת המים שלנו גם בשביל עצמם, לכן בחג שנידונים על המים אנחנו מצרפים אותם אלינו לבקשת המים. וזהו במיוחד בא"י, וחג הסוכות קשור לא"י (ראה ב'לזמן הזה' סוכות, למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א שמביא כמה מקורות) ולכן בחיבור הזה של סוכות א"י ומים אנו מקריבים גם בשביל האומות. ניראה שמעבר למקורות המפורשים לעניין הקשר בין חג סוכות ומים (שם) גם עצם הזמן של סוכות קשור לגשם, שהיה ראוי לעשות סוכות בזמן היציאה ממצרים, וכדי שלא יגידו שזה להנאה לכן ה' נתן את זמן הסוכות לתשרי '..שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו' וכו' (טור סימן תרכה) הרי שחג הסוכות קשור לגשמים, שזה נותן מעלה למצוות הסוכות, ולכן יש בו דין על הגשמים כיון שהגשמים מקושרים למצוה. עוד ניראה, שסוכות קשור לא"י, והנה נאמר בחז"ל 'רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו: ממקום כפרתו נברא, היך מה דאת אמר (שמות כ): "מזבח אדמה תעשה לי”. אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו, והלואי יעמוד' (ב"ר יד,ח) וכן 'חבה יתירה חבב הקב"ה לאדם הראשון שבראו במקום טהור במקום בית המקדש' (פדר"א יב). אמנם יש מקורות אחרים שנאמר שלקחו בארבע קצוות הארץ (לדוגמה: 'התחיל מקבץ עפרו של אדם הראשון מארבע פנות העולם' [שם יא]) ניראה שצ"ל שהאפרו קובץ מכל העולם למקום המקדש ושם נברא. לכן א"י קשורה לכפרתו של האדם, שהוא אב לכל אנשי העולם, ולכן בסוכות שכנגד א"י, מכפרים במזבח (שבא"י) שהוא מקום בריאתו של האדם על כלל האנושות. יותר מזה, בסוכות מקיפים את המזבח ואומרים 'אני והו' שלשיטה אחת של רב האי גאון הכוונה שבקשו רחמים עלינו ועל המזבח 'שהוא כפרתן', מימלא כיון שיש עניין כפרה של המזבח ושלנו, יש בזה קשר פנימי לכפרתנו במזבח כמו שה' קבע שלכן ברא במקום המזבח ('ממקום כפרתו') ומימלא כיון שזה נעוץ במהות בריאת האדם, לכן יש בזה קשר גם לאומות, שגם הם מאדם הראשון.. וזהו אולי רמז בדברי ר"י שהמזבח מכפר.. ועוד בדומה ניראה שאנו בחג מתקשרים בקדושה לא"י (שזהו עומק החג) ובכך כמו מחזירים את כל האנושות לא"י, למקום הקדושה. סוכות זה חג של דברים גשמיים שנהפכים לקודש, שזהו שיש מצוה לאכול ולישון בסוכה, שהיא כבית של קדושה (תחת כנפי השכינה- ענני כבוד) כא"י (שהשכינה שורה בה תמיד), ומעלתה בתיקון והעלאת הגשמי לקדושה. לכן מנסכים אז מים, מעבר לכך שזה תחילת זמן הגשמים, יש בזה המשך עניין של קדושה, שהנה איך ניברא העולם? מביא מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שתי אפשרויות ע"פ המקובלים איך ניברא העולם (ראה במועדי ישראל ובתורת המקרא) לשיטה אחת העולם שניברא בדין זהו העולם הטבעי, הגשמי וקבוע בחוקי הטבע, וחלק הרחמים זהו צד הגשם שבא ישר מהקב"ה ומצמיח את העולם. מימלא הגשם קשור לרחמי ה' בעולם, ובכך ניברא העולם שיכול לעמוד.. לכן מובן ש(בסמוך לבריאת העולם בר"ה, ובכ"א לדין של ימי הדין) באים ומכפרים ע"י מידת הרחמים על כל העולם, ולכן מכפרים על כל הניברא בעולם, גם על הגוים. (ע"פ זה אולי אפשר שהמדרש שאומר שסוכות זה ראשון לחשבון עוונות [תנחומא "אמור" סימן כב] אע"פ שמביא שה' מוחל ביוה"כ, הוא מוחל עוד בסוכות, שעד יוה"כ חל מצד מדת הדין [שהם ימי הדין] וסוכות זה מצד הרחמים. ולכן גם יש חתימה נוספת בהו"ר, כראוי לשתף את מידת הרחמים). ואולי זה גם קשור לנאמר "..ורוח אלקים מרחפת על פני המים, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" (בראשית א,ב-ג) כרמז שהקשר למים מביא אחריו את הקשר לאור הקדושה בעולם, שזהו שבסוכות שקשור למים אנו באים לחבר את כל העולם לקדושה כמו שה' עשה בבריאה, ולכן זה חג המים וא"י (שבה מקדשים) וסוכות תחת ענני השכינה, שכך יהיה לעתיד כל העולם (שהסוכה זה דגם מוקטן שלעתיד) ולכן מובן שלעתיד ינסו את הגוים הסוכות (ע"ז ג) כיון שסוכות זה החג שקשור לתיקון העולם כולו (לא כמתן תורה זהו הבסיס לתיקון, אלא תיקון ממשי של העולם ע”י א”י, כמו שמתן תורה ניתנה התורה שאיתה יכנסו לא”י ויתחייבו כעיקר מעלת התורה בא”י, ויהיה תיקון שלם). בנ"י כשירדו למצרים היו שבעים נפש, ובמצרים גדלו והתגבשו לעם, ובסוף יצאו כעם למתן תורה וא"י (כשבדרך היו הסוכות) לתיקון העולם. מימלא הירידה למצרים היתה הבסיס, ולכן היו שבעים כנגד אומות העולם, שאנו באים לתקן את העולם, כעיקר האדם בעולם. לכן הסוכות (שהוא הדרך לא"י, לתיקון העולם) בבסיסו קשור לקשר לאומות, לתקן בשם כל האדם את העולם, ולכן בסוכות באים בשביל שבעים האומות ומקריבים בשבילם. לכן שבוע סוכות, כנגד שבעת הפירות של א"י (אברנבאל) וכנגד שבוע הבריאה, שאנו מתקנים את העולם, שעושים קדושה (כמו פירות שהם התוצאה שיצאה) ובכך מתקנים את כל הבריאה. ובכך אנו מורידים את כח הטומאה שמתגלה באומות (שרחוקים מקדושה) וכך אנו מגינים עלינו מרעת האומות (ולכן אומרים הושענות לישועה). לכן גם שבע כנגד שבעת העממין, שא"י הקדושה היא שורש הקדושה בעולם, כמו שהלוחות הם שורש התורה (שהכל רמוז בהם), ולכן שבעת העממין רומזים לשבעים אומות (כפול עשר, כנגד השלמות, כעין שהעממין הם השורש. וגם רמז לעשרת הדברות שהם השורש לקדושה, היפך מהעממין) ועלינו להשמידם שבכך מורידים את הקשר לטומאה של העממין, שהרי 'דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן, אלא מנהג אבותיהן בידיהן' (חולין יג,ב) מימלא עיקר הע"ז בעולם היא בגויי א"י (ולכן גם התורה עיקרה בא"י, שהיא היפך מע"ז). לכן השמדתם היא עקירת הע"ז מהעולם, שהיא שיא טומאת הגויים, ולכן היא מגינה עלינו, וזהו כח סוכות שהם כנגד א”י (ובפרט לדעת הרוקח שעשו את הסוכות בזמן כיבוש הארץ). בזה יובן 'דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה ואגין זכותא עלייהו כי סוכה' (ערכין לב,ב) שמה העניין לומר שהגן כסוכה?- אלא שבסוכה יש כח להגנה, וזה חל ע"י הורדת כח הע"ז ע"י א"י (והסוכה היא דוגמת א"י וקשורה לה) כמו שאמרנו, ולכן הורדת ע"ז קשור ישיר לסוכות והגנה (ולכן גם לדעה השניה הנאמר בעזרא קשור להקדשת הארץ..). לכן מקריבים כנגד האומות, כיון שזה הורדת הרעה מהם וחיבורם לקדושה כמו שהיה ראוי להיות. והנה בסוכות לוקחים ארבעת המינים שהם כנגד ארבע חלקים בבנ"י (ויק"ר ל,יב) וכנגד ארבע אברים מרכזיים באדם (שם,יד), שכך בכל אדם יש את האברים האלו כמרכזיים, ובחלק שכנגד הערבה הם ניראים חיצונית כאילו הם כגויים, בלי תורה ומצוות, ולכן זוקפים ערבה מצידי המזבח (משנה סוכה ד,ה) שבאים לכפר במזבח על כל אנשי העולם גם אלו שאין בהם תורה ומצוות בבנ"י ובגוים, וזה קשור לכחה הקדוש של א"י לתקן את כל העולם (כמו שאמרנו), ולכן הקפת המזבח שבע פעמים הוא 'א"ר אחא: זכר ליריחו' (יר' סוכה ד,ג). לכן במוצאי שמיטה בסוכות יש מצוות הקהל, שהמלך משמיע דברי תורה לכל העם, וזה כעין מתן תורה (רמב"ם חגיגה ג,ו), ובמתן תורה היתה השפעה לכל העולם (שעד אז העולם היה בסכנת השמדה [שבת פח,א] שרק התורה קיבעה את העולם בקדושה) לכן גם בהקהל, אנו באים לתקן כל העולם כולו בקדושה, וזה ע"י המלך שהוא ראשנו, כמו שאנו ראשי כל האנשי העולם, אנו קרואים 'אדם' (ב”מ קיד,ב), אנו עיקר האדם בעולם, שאנו הקדושים שמתקנים בשם כולם (ולכן שבעים בני יעקב כנגד האומות) ולכן זה שייך לסוכות.