אם עד היום חשבנו שהטופ הרוחני שאפשר להגיע אליו זו תפילת הנעילה ביום הכיפורים – קַבְּלוּ תיקון. אם הייתם בטוחים שלעמוד כמו מלאכים טהורים ולזעוק "ד' הוא הא-לוהים" זו פסגת השאיפות – הנה הפתעה. יש משהו גבוה עוד יותר. סוכות!

במבט ראשון זה נראה מוזר. עצים, מסמרים, סדינים, ענפי דקל – מה רוחני פה בכלל?! איפה אלוקים מתקשר לכל העסק הזה?! ובכל זאת, זו החוליה האחרונה והגבוהה ביותר בשרשרת החגים שפותחת לנו את השנה.

יום כיפור, עם כל גדלותו, הוא רק שלב מעבר, חלק הכרחי בתהליך התיקון וההיטהרות, אך אי אפשר לעצור בו. ימי התשובה אינם צורת חיים טבעית ובריאה של אדם. אלו ימים של מיעוט כוחות, התכנסות, חשבון נפש, צער. יש להם תפקיד חשוב בהחזרת האיזון שאבד בגלל החטא, אך הם אינם המטרה.

התכלית היא דווקא חג הסוכות בו האדם חוזר אל העולם ומתחבר אל הטבע עם כל עוצמות החיים והאנרגיות האדירות שצבר ביום כיפור, ומתחבר מחדש לחיים ומרומם אותם. זהו האידיאל היהודי, שלא דוגל בהתנזרות ופרישה מן העולם, אלא בלהעלות ולקדש אותו. אומנם, חיבור עמוק אל החיים יכול לבוא רק אחרי זמן של היטהרות כמו יום כיפור, בהם האדם שב אל מקורו ומתחבר אל בוראו, ורק אחרי זה אפשר לצאת אל הטבע מבלי לחשוש לשקיעה, התמכרות והסתאבות.

לעשות יום אחד בשנה יום כיפור ו'לעצור את העולם' לרגע, זו חוכמה קטנה -  אך לצאת אל הטבע ולבנות בתוכו בית שהשכינה תהיה שרויה בו כל השנה, זהו האתגר האמיתי.

יחד עם זאת הסוכה הצנועה מלמדת אותנו במפגש המחודש עם החיים שצריך להעמיד מחיצות. אי אפשר להיות פתוח ומחובר לכל דבר המתרחש בעולם. יש דברים רעים שצריך להישמר מהם. האדם צריך למצוא את המקום שלו ולהקיף מחיצות סביבו. אומנם להלכה, אין צורך במחיצות מברזל, אך לפחות מחיצות שיוכלו לעמוד ברוח מצויה שיאפשרו לשמור על עמדה עצמית, ולא להתכופף בפני כל רוח רעה.

כמו כן אנו נדרשים להשאיר חרכים בסכך שדרכם נוכל לראות את הכוכבים, כי אם לא נהיה קשורים לשמים ומחוברים ליושב במרומים שמנחה אותנו מלמעלה - נהיה ארציים, יבשים ומנותקים.

הרב יוני לביא, מתוך האתר "שבת בשבתו" www.zomet.org.il