ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא, והלא יום חמישה עשר הוא, ואת אמרת ביום הראשון?! אלא ראשון הוא לחשבון עונות. רבי מני ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: משל למה הדבר דומה? למדינה שהייתה חייבת ליפס למלך, והיה המלך משלח לגבותה, ולא הייתה נותנת, שהיה שטר גדול. כך פעם הראשון, ופעם שני היה משלח לגבותה, ולא היו נותנין. מה עשה המלך? אמר לבני פלטרין שלו, עמדו ונלך עליהם. עד שהן הולכין כמו עשר מילין, שמעו בני המדינה. מה עשו? התחילו גדולי המדינה יוצאין לאפנטי של מלך. אמר להם: מי אתם? אמרו לו: בני מדינה פלונית אנו ששלחת לגבותינו. אמר להם: ומה אתם מבקשין? אמרו לו: בבקשה ממך עשה עמנו חסד, שאין לנו מה ליתן. אמר להם: בשבילכם אני מניח לכם מחצה. עד שהוא בא, יצאו בריוני המדינה, אף הן קדמו אותו כמו חמישה מילין. אמר להם: ומי אתם? אמרו לו: בני המדינה פלונית ששלחת לגבות ואין לנו כח לעמוד, אלא בבקשה ממך שתרחם עלינו. אמר להם: כבר הנחתי מחצה, ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה. עד שהוא מהלך, יצאו כל בני המדינה אליו גדולים וקטנים. אמר להם: מה אתם מבקשים? אמרו לו: אדוננו המלך, אין לנו כח ליתן מה שאנו חייבים לך. אמר להם: כבר הנחתי מחצה ומחצה על מחצה, ובשבילכם אני מניח הכל, אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא. המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יתברך ויתברך שמו. בני המדינה, אלו ישראל, שהם מסגלין עונות כל ימות השנה. מה הקדוש ברוך הוא עושה? אומר להם: עשו תשובה מראש השנה. והם נכנסין ובאין ביום הכיפורים ומתענין בו ועושין תשובה, והקדוש ברוך הוא מוחל להם. ומה הם עושין? ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין, והקדוש ברוך הוא מוותר להם שליש מעונותיהם. ומראש השנה ועד יום הכיפורים, יחידים מתענים, והקדוש ברוך הוא מוותר שליש מעונותיהם. וביום הכיפורים, כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא מוותר להם את הכל, דכתיב: כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויק' טז ל). מה ישראל עושין? נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מתרצה להם ומוחל להם, ואומר להם: הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות, אבל מעכשיו הוא ראש חשבון. לכך כתיב: ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות' (תנחומא "אמור" סימן כב). המדרש הזה תמוה מכמה צדדים, ראה הסבר מפורט ועמוק בדברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'לזמן הזה' ('סוכות') בתהליך התשובה השלם. ניראה להוסיף, שהפס' שממנו למדו הוא "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל" וגו' (ויקרא כג,מ), הרי שמדובר על ארבעת המינים, והם כנגד: 'ד"א "פרי עץ הדר" אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל, יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים" אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל, יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. "וענף עץ עבות" אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל, יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. "וערבי נחל" אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל, יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה"ד "הבונה בשמים מעלותיו", ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה", לפיכך משה מזהיר לישראל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן"' (ויקרא רבה ל,יב), הרי שארבעת המינים מסמלים את חלקי בנ"י והם מכפרים באגודתם. מימלא זהו המיוחדות שיש בסוכות בנוסף ליוה"כ, שאמנם כופר ביוה"כ, אבל לרשעים לא כופר עד סוכות, ולכן דווקא סוכות הוא הראשון לחטאים, שמתכפר לכולם. שביוה"כ התכפר לרבים, כיון שיש מחילה ביוה"כ, אולם אם מבררים על היחידים ימצאו רשעים שלא כופר להם, ולהם סוכות מכפר ע"י האחדות, ודווקא אז זהו הזמן שבו ה' מתעלה ביותר, ולכן ממנו ראוי להחשב זמן וחשבון חדש. עוד ניראה, שארבעת המינים הם כנגד סוגי האנשים, ועוד הם כנגד חלקי האדם (שם,יד) כיון שכל בנ"י הם כגוף אחד, ולכן זהו כנגד חלקי בנ"י וחלקי הגוף. וזה חשוב לכפרה, כיון שכל העניין שהתכפר לאותם בני המדינה זה משום שבאו כולם כחלקים של המדינה, אבל אילו היו באים כל חלק לעצמו, לא היה מכפר לאחרים ומימלא לא היה מכפר לבני המדינה שליש בכל פעם. אותו דבר בזמן עשי"ת בחלקים השונים מתכפר כחלקים מהשלם, אולם אין הוכחה שכולם זה גוף אחד, ולכן כדי שיחשב לכפרה זה חל דווקא בזמן סוכות בלקיחת המינים שאז מוכיחים שכולנו גוף אחד, ומימלא נחשב לכפרה לכולם, ומכפר שליש בכל חלק, ויוצא שסוכות מכפר למפריע ליוה"כ, שהכפרה השלמה ביוה"כ היא על חשבון זה שכולם יהיו מאוחדים בסוכות, ולכן בפועל הכפרה השלמה היא דווקא בסוכות בזמן לקיחת המינים, שמאז נחשב לזמן חדש. ואולי אפשר עוד ע"פ הקבלה שבהו"ר נישלחים פסקי הדין לביצוע ע"י שחותמים אותם שוב, חותם בתוך חותם, שהחותם הראשון ביוה"כ והנוסף בהו"ר (ראה ב'מועדי ישראל' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ניראה שלזה רומז המדרש שהוא ראשון לחשבון עוונות, כשביוה"כ ובסוכות נאמר אותו דבר, בויקרא רבה (לב,ז) 'מה דאזיל אזל מן הכא ולהלן נחיל חושבנא' (וכן המשמעות בתנחומא) שהם אותו דבר, חתימת הדין הקודם, כשמשותף לזה כפרה בעקבות ארבעת המינים של סוכות. לכן סיום הפס' הוא "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" שלקיחת המינים ביום הראשון הוא הגורם להיות ראשון לחשבון העונות, אבל זה משתייך לכל זמן הסוכות עד הו"ר, שאז זהו סיום הדין (והכפרה) של מה שהיה, ומעכשיו נחשב לחדש. אולי עוד אפשר, שיוה"כ בשורשו קשור לכפרה של סוכו. שהנה יוה"כ מכפר בעקבות שבו ביום ניתנו הלוחות השניות שהיו כסיום כפרה לעגל (תענית ל,ב) ואמנם זה היה כפרה שבו נאמר סליחה, אולם כיון שחטאו בעגל וירדו ממדרגתם היו צריכים את אהל מועד כדי שהשכינה תשרה בו, שלכן 'עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל' (שבת כב,ב). מימלא כיון שהמשכן הוא כהמשך מתן תורה, שעברה השכינה מהר סיני למשכן, ומשם הומשך לתת את התורה (לביצוע במעשה, שכל פעם ניתן למשה המצוות שיש לחייב את ישראל לבצע לפרטיהם מאז) והמשכן (והמקדש) הוא עדות לשכינה בישראל (שלא בטלה מהעגל). יוצא שהמשכן הוא ההשלמה לחלק שניפגם בעגל, הוא המשכו של תיקון העגל. לכן המשכן קודש בימי המילואים במיתת בני האהרן (ראה ב'תורת המקרא' למרן הגאון הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א, “אחרי מות” א') ובני האהרן מתו גם בעקבות העגל "ואתפלל גם בעד אהרן" - והועילה תפלתי לכפר מחצה, ומתו שנים ונשארו השנים' (רש"י. דברים ט,כ), שמיתתם היתה קשורה לכפרה לעגל. מימלא המשכן והמשך מתן התורה בו קשור לכפרה לעגל, והמשכן השפיע לחיבור בנ"י לתורה בזמן המדבר, וכנגד זמן זה הוא חג הסוכות. מימלא סוכות קשור לכפרה על העגל, ולכן הוא ההשלמה של יוה"כ, ולכן יוה"כ וסוכות באים יחד בכפרתם, כשסוכות זה ע"י המשכן וספיגתנו את התורה, ולכן בא לידי ביטוי בעשייתנו את מצוות התורה, שזהו ארבעת המינים (ובויקרא רבה מופיע גם מצוות סוכה), וזהו שמופיע הכפרה של יוה"כ וסוכות יחד. עוד בדומה, ניראה שמובא בחסידות (ביהודי הקדוש) שהעגל מתכפר באחד משישים ברגלים (שבלעם רצה לקלל את ישראל מכח העגל והאתון אמרה שהם עושים שלושה רגלים) שחטאו בשש שעות (מהבוקר עד הגעת משה) ובשלושת הרגלים יש 360 שעות (15 יום כפול 24 שעות), מימלא הרגלים מכפרים על העגל. והנה הרגלים מתחילים בפסח, ויוצא שסוכות הוא הרגל הסופי לכפרה, ולכן יוה"כ קשור בכפרתו את העגל עם סיום הרגלים שבא בסוכות, ולכן הכפרה היא בשניהם יחד, שכוחם מתאחד לכפרה. ובפשטות ניראה שיוה"כ הוא יום של דין, ולכן הכפרה היא כתשובה מיראה, וה' רצה לזכות את ישראל ולכן מתחבר לסוכת בכפרה, וכך יש בו דין שמחה (ולכן הוא 'זמן שמחתנו' שבו נאמר מצוות שמחה ברגל ללמד על מעלת השמחה בו, שמתגלה בפרט בשמחת בית השואבה) והתשובה נעשית מאהבה והזדונות נהפכים לזכויות, שכך ראוי ביותר לכפרה. עוד ניראה, 'ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות.. ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת פטור' (רמ"א. או"ח תרלט,ב), מימלא כיון שעיקר הסוכה היא עם האשה, לכן זה משלים את יוה"כ שבו יש דגש על הרחקה מעריות (קרבן לעזאזל, וקריאת פרשת העריות) אבל אם רק מתרחק מזה עדיין יפול אם לא יעשה לעצמו תקנה לשמרו, שזה ע"י חיבור עם אשתו, ולכן סוכות שזה איחוד עם אשתו משלים את יוה"כ (ולכן בויק”ר מפיע גם מצוות סוכה). ואולי קשור לסיום בתנחומא 'אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה, לשלם לי את גמולי שגמלתי עמכם. שנאמר: בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', ואני מעלה עליכם כאלו אתם גומלים לפני. אבל לעתיד לבא, אני אופיע במלכותי ואני מגן עליכם כסוכה, שנאמר: וסוכה תהיה לצל יומם מחורב'. שסוכות זה תודה לה' על הגמול, וזה משפיע גם להגנה, ניראה שכך גם משפיע על הכפרה שה' יגן עלינו, שאמנם כיפר אבל אולי יחטאו וה' יחזיר את הדין, לכן בא סוכות ומקבע את הכפרה בשלמות, מעכשיו זה חשבון חדש ממש.