"וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ...בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם"  --הרגיש ונצטער כדי שיכפול הקב"ה שכרו" (בר"ר)

אברהם אבינו במדרגתו ראה ערך בכאב העצום הכרוך בכריתת הערלה לשם עשיית רצון השי"ת. האם ניתן להוכיח מכאן שהצער מחויב במילה? לכאורה לא, כפי שלא שמענו שאסור ליולדת להשתמש באפידורל לשם הקלת סבל הלידה, אף שהדבר פוגם בגזירה האלוקית של קללת חווה. והאומר כן אינו יודע מהי לידה... מאידך, המורדם אינו מרגיש כלום ואולי יש בכך פגם בקיום מצוות הברית.

אחד מגדולי פוסקי גליציה, הגר"מ אריק, הבין שאכן צער הכריתה הינו חלק מעניין המילה ולכן אין לחדש שימוש במרדימים למיניהם, מה גם שהסם המרדים היה מוכר כבר בתקופת חז"ל ובכל זאת לא מצינו שהשתמשו בו. ולפיכך, במילת כבן שלושים הוא אסר שימוש אפילו בהרדמה מקומית! (אמרי יושר,ב,ק"מ,ג; ו). מאידך, המהרש"ם שלל דעה זו (חלק ו). פוסקים אחרים הסתייגו מהרדמת התינוק הנימול, אולם התירו זאת במבוגר, בהתאם לרמת הצורך בדבר (ציצ"א,כ,עג; שה"ל,ה,קמז)

בעל השרידי אש התלבט והעלה צדדים לכאן ולכאן (ג,צ"ו תוך ציון שיש לתת משקל לדעת הר"מ אריק) ומסקנתו שיש להתיר הרדמה מקומית –אלחוש וכד', אך לא כללית.

תמצית הנימוקים שהועלו נגד ההרדמה: 1.הצער הינו חלק מהעניין 2.אין לשנות מהמסורת מאלפי דורות 3.בוגר נימול אינו יכול למנות שליח כאשר הוא ישן 4.כנ"ל אינו יכול לכוון למצווה באותו זמן.

דחיית הנימוקים: 1.אין מקור הלכתי או קַבָּלי לצורך בצער במילה 2.השינוי חיצוני למצווה 3.מינוי השליחות יכול להיעשות לפני ההרדמה 4.אין צורך בכוונת הנימול אלא די שהמוהל שהתמנה לכך מכוון למצווה.

למעשה, במילת מבוגרים מקובל להרדים בהרדמה כללית, בהסכמת גדולי פוסקי הדור. ירדה חולשה לעולם והצער אינו הכרחי. (יביע אומר ה,יו"ד,כ"ב; תחומין כ"ב-מאמר פרופ' שטיינברג)

במילת תינוקות אין מבצעים הרדמה כללית משום שיש בה סכנה לתינוק, ולגבי הרדמה מקומית יש דעות לכאן ולכאן. למעשה עדיף שלא לשנות מהמקובל, אך יש להתיר כאשר ההורים מבקשים זאת, ומשום צערא דְאֵם הינוקא...