שלח לחמך...
נכתב על ידי קצר ולעניין, 2/11/2015
סיפור ידוע מדהים ביותר
אבל שווה לקרוא שוב!
פרופסור ארתור מיילס הוא אחד ממנתחי הלב הטובים בעולם, הוא איש עשיר שמנהל מרכז רפואי ענק בארצות הברית ומעסיק צוות גדול של רופאים ואחיות.
ויש לו סיפור מיוחד במינו:
אביו נפטר בגיל צעיר, ואמו ניסתה את כוחה בעבודות שונות, היא עבדה כעוזרת בית והרוויחה פרוטות, היא ניסתה לכלכל אותנו והצליחה אך בקושי.
בוקר אחד, כשהייתי בן עשר, אמרה לי אמא שהיום אצטרך ללכת לבית הספר בלי אוכל, כי הבית ריק לגמרי, 'כשתחזור', הבטיחה לי, 'אכין לך ארוחה משביעה'. היא נתנה לי קוביית סוכר שהייתה בבית, 'זה יעזור לך לעבור את היום', אמרה.
אבל קוביית הסוכר רק הגבירה את רעבוני, ובשעת ההפסקה בבית הספר הרגשתי שאם לא אשיג לעצמי משהו לאכול אתמוטט.
למרות שהייתי תלמיד מצטיין ומעולם לא החסרתי שיעור, יצאתי באותו יום מבית הספר ופניתי לאחד הרחובות הצדדיים, הייתי מוכן אפילו לחטט באשפתות כדי למצוא משהו לאכול.
פתאום עלה בראשי רעיון, החלטתי לדפוק על דלת אחד הבתים שבאזור ולבקש פרוסת לחם. הרי באזור הזה אף אחד לא מכיר אותי. אקבל את הלחם ואברח.
נכנסתי לבית הראשון שהיה נראה לי. היו שם שתי דלתות, אחת מימין ואחת משמאל, על הדלת הימנית היה ציור גדול של נמר מפחיד, בחרתי בדלת השמאלית. היה שם שלט קטן שכתוב עליו 'מוריס ג'קסון', דפקתי בעדינות, וחשבתי כי את הדלת תפתח לי בוודאי גברת ג'קסון ודמיינתי אישה גדולה בסינר לבן, לבי הלם בפראות כשדפקתי בשנית, קיוויתי לקבל את פרוסת הלחם שלי ולברוח.
אבל בפתח הדלת עמדה ילדה צעירה בת גילי, חיוורת ומחייכת מאוזן לאוזן. היא הייתה מופתעת לראות אותי שם. 'חשבתי שזה הדוור', אמרה. 'ומי אתה?' שאלה מיד.
'אני צמא', אמרתי מיד, התביישתי פתאום לבקש לחם, אולי היא לומדת בבית הספר שלי, 'אפשר כוס מים בבקשה?!'.
הילדה הביטה בי ואמרה בחיוך: 'אצלנו שותים חלב בבוקר'. היא רצה למטבח וחזרה עם כוס חלב וארבע עוגיות בצלחת קטנה.
'אצלנו אוכלים עוגייה כששותים חלב' הכריזה בחיוך מקסים כשהושיטה לי את הצלחת.
הייתי המום, ביד רועדת החזקתי את הכוס, ובידי השניה את העוגיה, ובעודי שותה הציגה את עצמה: 'שמי רוזלין, ומה שמך?'.
התחמקתי, ולא עניתי, ומיד שאלתי אותה 'ומה את עושה בבית בשעה כזו?'
'אני חולה!' אמרה רוזלין.
איחלתי לה רפואה שלימה, ובעוד העוגיה הרביעית בגרוני מיהרתי לברוח משם חזרה לבית הספר, לפני שאצטרך לומר את שמי.
שנים חלפו, את הלימודים סיימתי בהצטיינות, המשכתי לתיכון, וקבלתי מלגת הצטיינות שאפשרה לי ללמוד רפואה. הצטיינתי גם בזה וברבות הימים הקמתי מרכז רפואי גדול. כיום אני מנתח לב מפורסם שחי בעושר רב עם אשתי, שגם היא, אגב, רופאה, ועם שלושת ילדי.
בכל פעם שחולה חדש מגיע למרכז הרפואי שלי, הוא מתקבל תחילה על ידי הצוות הרפואי שעורך לו בדיקות מקיפות ומגבש חוות דעת בקשר למצבו ולטיפול המתאים לו, ואז מובא התיק לעיוני ולאישורי.
בוקר אחד הגעתי למשרדי, והנה על השולחן אני רואה תיק רפואי שעליו רשום בלורד שחור 'רוזלין ג'קסון'. אלף פעמונים צלצלו בראשי, למרות שעברו כל כך הרבה שנים, מעולם לא שכחתי את הילדה שהאירה לי פנים והשביעה את רעבוני.
ביקשתי מהאחות הראשית שתוביל אותי למיטתה של רוזלין. לא הצלחתי לזהות אותה, בכל זאת כבר חלפו שנים רבות, ראיתי אותה שוכבת חיוורת מחוברת למכשירי הנשמה.
- 'מהיכן את?' שאלתי אותה.
היא נקבה בשמה של שכונת המגורים שבה גדלתי.
- 'ומה שם אביך?' הוספתי לשאול.
- 'מוריס ג'קסון' השיבה החולה חלושות, וחייכה חיוך קל שהזכיר לי את החיוך שראיתי באותו בוקר.
'אני אטפל בה!' אמרתי לאנשי הצוות שהיו המומים, מעולם לא עשיתי דבר כזה קודם לכן.
וכך הפכה רוזלין להיות המטופלת האישית שלי. דאגתי לכל מה שדרוש לה, עמדתי ליד שולחן הניתוחים בשעה שטובי המנתחים ניתחו אותה, דאגתי אישית לאחיות שיעמדו לצידה במשך כל שעות היום וידאגו לכל מה שנחוץ לה. הוריתי להם להזעיק אותי בכל שעה של היום במקרה הצורך.
כשרוזלין הבריאה וביקשה לקבל את החשבון, היא קיבלה דף ובו פירוט העלויות של שהותה במרכז
הרפואי, סכום של 53,000$. אבל בתחתיתו הופיעה שורה קצרה בכתב ידי, 'הסכום שולם במלואו לפני 50 שנה בכוס חלב וארבע עוגיות טעימות'.
•
קראנו את הסיפור ופסוק אחד של שלמה המלך הדהד בראשנו שוב ושוב:
'שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו'.
אתה משקיע במקום אחד, אתה עושה מעשה טוב בקצה אחד של כדור הארץ, והמים, הלא המה החיים, מובילים את הדברים, והתוצאה שלהם מהדהדת וחוזרת אליך שנים אחר כך.
אל תחשוב פעמים תעשה רק טוב.☆מסופר על המקובל האלקי רבי "מרדכי שרעבי זיע״א", (שהיום יום הילולתו),
שבשכנותו התגוררו זוג שעמדו להתגרש בגלל שלא זכו לילדים,
והנה יום אחד עזב הבעל את הבית ולא שב, ורעייתו נשארה בודדה.
מששמעה על כך "הרבנית שרעבי", ניגשה לבעלה ואמרה לו: חייבים לדאוג לזוג הזה ולעשות ביניהם ״שלום״!
והלכה והוציאה מכספה "60 לירות״ ונתנה לרב שיעשה להם ״תיקון״ מיוחד שיזכו לילדים. וכך היה!
עשה הרב את התיקון ולאחר מספר ימים שב הבעל לביתו,
וכעבור ״תשעה חודשים״ נעשה נס גדול וזכו ההורים לבן זכר,,!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
