בקהילות רבות, ובפרט בישיבות, נהוג לעשות הפסקה קצרה לפני התקיעות ותפילת מוסף, בכדי לקדש ולטעום מיני מזונות. מאידך, במקומות אחרים מקפידים שלא לאכול כלל לפני קיום מצוות היום המרכזית.

בהלכות לולב פסק השו"ע "אסור לאכול קודם שיטלנו" (תרנ"ב,ב) וכיוצא בזה בליל פורים, שאין לאכול לפני קריאת המגילה "אפילו שהתענית קשה עליו" (תרצ"ב,ד) וכן לעניין קריאת שמע שחרית וערבית. ואמנם הלכה זו לא נזכרה לגבי תקיעת שופר, ומכאן הבין בעל "כף החיים" שאין קפידא להימנע מאכילה לפני שמיעת התקיעות, אולם מסתבר שלא כדבריו, שקל וחומר הוא, שהרי מגילה אינה דאורייתא, וגם זמנה בפרזים אחרי יום צום, ובכל זאת החמירו. ואולי אדרבה, הלכה זו לא הובאה בשו"ע כי לא עלתה על הדעת אפשרות שיאכלו לפני תקיעת שופר ביום הדין...  ואכן פוסקים רבים שללו זאת, והקפידו שלא לטעום דבר עד סיום התפילה.

אולם היות וכאמור, רבים נהגו להקל, קשה להטיל דופי בדבר שנהגו בו תלמידי חכמים ובני תורה ויש למצוא לכך הצדקה מהסיבות הבאות: א.מדובר ב"טעימה" ולא באכילה שמשביעה, ולדברי המג"א (תרנ"ב סק"ד) אין בכך איסור. ב.מותר לחולים וזקנים, וכן לצורך גדול (משנ"ב,תרנ"ב,סק"ז). -הרצון להתפלל בכוונה ובישוב הדעת, הריהו בכלל "צורך גדול", וכמאמר הצמח-צדק  שעדיף לאכול מעט בשביל להתפלל מלהתפלל בשביל לאכול... ג.כשם שלעניין אכילה לפני ערבית (כולל קריאת שמע!) נהגו להקל כאשר יש שעה קבועה ואין חשש שמא ימשך, הוא הדין בזמננו שיש שעון וגם מזכירים זה לזה, ובכלל ישנה ציפיה מיוחדת לתקיעות ולתפילת מוסף.

הטועמים יקדשו תחילה ויאכלו מזונות לפחות כזית אך פחות מכביצה, ואפשר להוסיף פרי וכד', ובלבד שהכמות לא תהיה משביעה אלא רק להשבת הנפש. לאחר סיום התפילה, רצוי לחזור ולקדש לפני סעודת היום (שש"כ,נ"ב,ט"ז).

ובמקומות שבהם מתקיימת ההפסקה לאחר קריאת התורה ולא לפניה, נראה שראוי להכניס את ספרי התורה להיכל שאין זה כבודם להשאירם על הבימה מכוסים בטלית בעוד הציבור יוצא מביהכ"נ!

ויהי רצון שהקב"ה יקבל ברחמים וברצון תקיעתנו ותפילתנו