חז"ל לימדו אותנו ש"בראש השנה נברא אדם הראשון..." (ילקוט שמעוני, פרשת פנחס). לאחר בריאתו של האדם הראשון לקח אותו הקדוש ברוך הוא והנחה אותו בגן עדן: "וַיִּקַּח ד' אֱלֹקים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו).

בין הדברים הראשונים ששמע האדם הראשון מהקדוש ברוך הוא, כאשר הקדוש ברוך הוא הנחה אותו בגן עדן, היו הדברים הבאים: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת – אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה ז, יג).

מההיסטוריה של העם היהודי מכירים אנו את המושגים "שנאת חינם" ו"אהבת חינם".

"שנאת חינם" גורמת למחלוקות וסכסוכים מיותרים, ומביאה לכך שאנו מקלקלים ומחריבים את עולמו של הקדוש ברוך הוא, וזה יכול להיות "העולם" של מקום העבודה שלנו, הבית המשפחתי, "עולם" החברים שלנו וכו'.

ואילו "אהבת חינם" גורמת בדיוק להיפך – היא גורמת לכך שאנו שומרים על עולמו של הקדוש ברוך הוא.

אחת הדרכים שמובילה ל"אהבת חינם" היא שלא יהיו משקעים שליליים בין אדם לאדם, ושנדע למחול ולסלוח לכל אחד, גם עם פגעו בנו והכעיסו אותנו. קשה אך אפשרי, כפי שהרמב"ם כתב בהלכות תשובה (ב, י) שתכונה זו – היכולת למחול על כך שפגעו בנו, היא שמייחדת את עם ישראל: