פרשת ניצבים- כיצד תתרחש הגאולה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

אין זה  מקרה שפרשת ניצבים נקראת תמיד בשבת קודם ראש השנה.

כבר בתחילת הפרשה נאמר: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם..." [דברים כ"ט, ט] משפט זה מרמז על ראש השנה הבא עלינו לטובה - יום הדין, על כך אמרו חז"ל: כי אנו עומדים בראש השנה בדין  לפני מלך העולם.

מעניין ,כי שבת זו למרות היותה סמוכה לראש השנה, אינה נקראת: "שבת מברכים" בהשוואה ליתר השבתות הסמוכות לראש חודש  אשר נקראות : "שבת מברכים" .

הסיבה לכך  היא : מטרה לבלבל את השטן שלא  ידע מתי חל ראש השנה בדיוק כי אז הוא עלול לקטרג על עם ישראל .

אחד הנושאים בפרשה: השבת עם ישראל לארצו ויום הגאולה: "ושב ה' אלוקיך את-- שבותך ורחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה: אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך: והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירש אבותיך וירשתה והיטיבך  והרבך מאבותיך: ומל ה' אלוקיך את— לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך:" [דברים ל, ג-ז]

השאלות הן:

א]  באיזה אופן עתיד הקב"ה להשיב את עם ישראל לארצו?

ב] מה הקשר בין הפרשה להפטרה?

ג]  כיצד מרמזת הפרשה על תפילת ראש השנה?

תשובות.

אופן גאולת ישראל.

על פי ה"עמק דבר" : הרי שהגאולה תעשה בשלבים:

בשלב ראשון תהיה  התעוררות של היהודים במדינות הגדולות  כמו שנאמר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך" בתום שלב זה- "יקבצך מכל העמים". ה' יקבץ את היהודים גם מתוך העמים הקטנים ויעלו ארצה.

רש"י מביא שני פירושים

א] היה צריך להיות כתוב: "והשיב את שבותך" אך נאמר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך" ,מכאן למדו רבותינו שהשכינה כביכול מלווה את עם ישראל גם בגלות וכאשר הם נגאלים ושבים לארצם גם השכינה  שבה עימם.

ב] היות והגאולה נעשית  בשלבים ולאט, לאט,-גלות אחר גלות, כאילו הקב"ה מעביר את בניו, אחד, אחד מהגלות לארץ, כפי שנאמר: "ואתם  תלקטו לאחד אחד בני ישראל" [ישעיהו כ"ז]

"אבני שוהם לרבי משה שחור כותב בהלכות מלכים: "המלך המשיח עתיד להחזיר מלכות "דוד" . בהמשך הוא  קורא לדוד: "משיח ראשון" ואת מלך המשיח: "משיח אחרון"

גם בהלכה ד'  הוא כותב: "ואם יעמוד מלך מבית דוד עובד בתורה ועוסק במצוות כמו: "דוד אביו והוא מתייחס לדוד כפי שנאמר בעמוס: "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" [עמוס ט, י]

מעניינים דבריו של הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק: לדעתו, הגאולה מורכבת משני שלבים:

בתחילה ה' ישיב את הגולים המשתוקקים מרצונם לעלות לארץ הקודש ועליהם הכתוב אומר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך" ה' ישיב אותם לארצם מתוך הרחמים על געגועיהם לארץ ישראל ורק אחר כך, בשנית ,ה' יקבץ את שאר נידחי  ישראל -אלה שמרגישים נוח לחיות בין הגויים בגלות ועל זה נאמר: "ושב וקיבצך מכל העמים"

הקשר בין הפרשה להפטרה.

ההפטרה הזו היא: האחרונה  בסדרת  ההפטרות: "שבע דנחמתא"

מתוך התבוננות בהפטרה בישעיהו סימן ס"א  ניתן ללמוד על הקשר בין הפרשה להפטרה – בנושא הגאולה:

 מעניין במיוחד כי הנביא ממשיל את ציון- שהיא כנסת ישראל  לדמות נשית- לכלה ביום נישואיה המתפארת בחתנה.

והנמשל: עם ישראל שמח בה' ככלה בחתנה, הכלה לבושה בגדים מפוארים כפי שראוי  לה ביום שמחתה.

והחתן הוא כביכול הקב"ה בכבודו ובעצמו – לובש פאר ועטרה לראשו והכלה מרוב חיבתה לחתן מדמה כי על ראשו מגבעת של כהן הדיוט, או ציץ של כהן גדול.

החתן מעניק לכלה  בגדים נאים ליום הנישואין והכלה מודה בכך  שהוא דאג לה לבגדי ישע. היא עומדת לפני  החתן  בעודה במיטבה ועונדת את תכשיטיה. ואז כל הגויים יראו את ישועת ה' הצומחת לפתע כמו צמחים הצומחים מתוך זרעים.

והנביא מדגיש:" ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקיך"

ומעניין במיוחד כי  הנישואין האלה-  בין ציון ככלה  לקב"ה- כחתן יהיו נצחיים ועם ישראל לא יגורש עוד מארצו ועל כך ה' נשבע: "נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני ניכר  תירושך אשר יגעת בו.." [ישעיהו ס"ב, ח-ט]

שבועה זו משמעותה: שלא ישדדו האויבים את יבול  אדמת ארץ ישראל. ולא ישתו עוד הגויים את יינה של ציון.

הנבואה פונה גם אל האחראים לדרכים להכין את כל המסילות והדרכים לקראת בואם של הגולים ארצה: "פנו דרך ה' עם סולו ,סולו המסילה.."

הקשר בין הפרשה לתפילת ראש השנה.

הקב"ה מבטיח בפרשה : "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך" [דברים, ל ,ד]

המשמעות היא: כי בעתיד בזמן הגאולה ה' יקבץ את הגולים מכל המקומות בעולם להתאחד בארץ המובטחת. חזון זה נאמר על ידי ישעיהו הנביא ואנו אומרים זאת בתפילת מוסף של ראש השנה- בברכת השופרות: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים  בארץ מצרים והשתחוו לה' בהרי הקודש בירושלים" [ישעיהו כ"ז, י"ג]