לקראת סופה של שנת השמיטה, מועד בו חלה שמיטת הכספים, יש לסדר שטר פרוזבול, אשר מאפשר לגבות חוב גם לאחר ר"ה מבלי לעבור על איסור "לא יגוש את רעהו" (ובזמננו שאין היובל נוהג –האיסור מדרבנן). בחתימה על שטר הפרוזבול נמסרת האחריות לגביית החוב לבית הדין, ומכוח זה יוכל אותו מלווה לגבות כל חוב לאחר השמיטה מבלי שיעבור על איסור. ואף מי שאינו זוכר שחייבים לו משהו –שעקרונית אינו צריך לסדר פרוזבול, מומלץ לעשות זאת כי אולי שכח שהלווה, וכאשר יבוא הלווה להחזיר ולא יאמר לו "משמט אני" הרי נמצא שביטל מצוות "שמוט".

שלושה אופנים יש לסידור הפרוזבול בזמננו: 1.חתימה בפני שני עדים על מסירת החוב לב"ד חשוב (כגון בי"ד לממונות שבאזור) והעדים חותמים (כדעת השו"ע,חו"מ,סז,י"ח) 2.חתימה בפני שלושה ת"ח שהם עצמם בית-הדין לצורך העניין, והם גם חותמים כדייני ה"מותב תלתא" (רמ"א,שם. וזה עדיף לדעת התומים ופאת-השלחן וכשיטת המצריכים מסירה בנוכחות הדיינים) 3.שילוב: שלושה חותמים כעדים על מסירה לב"ד חשוב, אך מוסיפים תנאי שאם מועיל רק בפני הדיינים, יהיו הדיינים שלושת החותמים (עי' ספרו של הרב רימון עמ' 345)

לפיכך, זקן או חולה שאינו יכול להגיע לביהכ"נ בימי עריכת הפרוזבול, יוכל לחתום על שטר מול עדים שיבואו אליו כאפשרות הראשונה הנ"ל. ואם ברצונו לצאת ידי חובת המצריכים מסירה במעמד הדיינים, רשאי למנות שליח (אפילו בע"פ!) שיתייצב בשמו בפני שלושת הדיינים שיכתבו עבורו את השטר (כך לרוב הפוסקים: ציצ"א ו,לט; הגרע"י יבי"א,ב,חו"מ,ה וביחווה דעת ד,סד; הרב אליהו,מאמר מרדכי,כ"ג,ז) ובשעת הדחק יכולים בני המשפחה לעשות עבורו פרוזבול גם בלי ידיעתו מחמת "זכין" שהרי יודעים שזה רצונו. וכגון שהחולה אינו בהכרה בערב ר"ה, או שאינו צלול בדעתו. אמנם במצב כזה יש מקום לומר ששמיטת הכספים כלל לא חלה כי השוטה אינו בר דעת ופטור ממצוות, אך יש סוברים שההשמטה אינה תלויה בדעת האדם ובאמירתו וזוהי "אפקעתא דמלכא" –שהחוב פוקע מעצמו מכוח הצו האלוקי! (אור-זרוע, מנחת-חינוך תע"ז; ועי' שו"ת מהרשד"ם,חו"מ,ס"א)