"לֹא יִמָּצֵא בְךָ... מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר"

"הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא יבעת, והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן - לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים, אלא שהן בכלל הכופרים בתורה, שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות... אבל הבריא, שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים, הרי זה מותר" (רמב"ם,עבודה זרה,יא,יב)

רבות עסקו ועוסקים ברפואות הסגוליות. בגמרא ישנם תיאורים והמלצות של רפואות שאין בהם בעיה של דרכי האמורי, לצד אמירות ברורות כמו דברי ריב"ל (שהם המקור לדברי הרמב"ם הנ"ל) שאסור להתרפאות בדברי תורה (שבועות,ט"ו,ב)

עקרונית יש להבחין בין שימוש בדברי תורה וקמעות לצורך רפואה במקום הרפואה הטבעית שחקק הקב"ה בעולם, לבין תפילות המביאות להתעוררות הנפש להתקרב אל הקב"ה. התורה מדריכה אותנו להתרחק מכל דבר שעלול להיות בו שרך של עבודה זרה, ובכלל זה המחשבה שדברי תורה מרפאים. בוודאי שהתפילות מועילות, אולם לא כתחליף אלא שהקב"ה ישים ברכתו והטיפול הרפואי הנדרש יצלח!

וכן יש להבחין בין רפואות אליל לבין טיפול רפואי שהוכח שיש לו הצלחות, גם אם איננו קונבנציונלי, שאם הוכח שהוא מועיל ואין בו סממני ע"ז –אין איסור. עם זאת, כל עוד מדובר ברפואה שאינה מקובלת על מומחי הרפואה, אין היתר לעבור על איסורי תורה לשם כך גם במקום פיקוח נפש, כגון לחלל שבת לשם כך, או לחתוך פרשיה מספר תורה (ראו פת"ש,יו"ד,רע"ו,סקי"א שהתיר למחוק שמות מס"ת במקום פיקו"נ אם הוכח שזה מציל) בזמננו מדע הרפואה שולל אמנם כל דבר שאין בו הגיון מדעי, אולם גם לרפואה המשלימה יש משנה סדורה, ולרוב אינה בגדר "התרפאות בדברי תורה" וללא שרך ע"ז. לכן אין בעיה כל עוד אינו כרוך באיסור תורה, ובתנאי שאין בכך סיוע לאנשים שאינם הגונים האוחזים את העיניים או גובים תשלומים מופרזים על דברים מפוקפקים...