רפואה
קלה הייתה הדרך מנישכיז לאניפולי. היא ארכה שבועות מספר והייתה כרוכה בטלטולים רבים ובהוצאות גבוהות. אך החסיד לא הרהר פעמיים: הרבי אמר לו שבאניפולי תימצא התרופה למחלתו!
המחלה בה חלה החסיד הייתה אנושה ומיטב הרופאים בעירו התייאשו ממצבו. כאשר הגיע לרבו רבי מרדכי מנישכיז כדי לבקש את ברכתו, השיב לו הרבי בקצרה: "סע לפרופסור שבעיר אניפולי, הוא ירפא אותך."
"כנראה שבאניפולי גר רופא-פרופסור מומחה שיוכל לאבחן את מחלתי ולהעניק את התרופה שתביא קץ לסבלי" חשב החסיד בשמחה תוך שהוא עושה את דרכו לאניפולי.
כשהגיע לעיר, מיהר לעצור את עובר האורח הראשון שנקרא בדרכו:
"סלח לי אדוני על שאני מפריע לך באמצע עיסוקיך. זה עתה הגעתי לעיר ואני מחפש בדחיפות את כתובתו של הפרופסור."
"פרופסור?" משך הלה בכתפיו. "לאיזה פרופסור כוונתך?"
"רופא-פרופסור. מחלה אנושה מקננת בי ואני זקוק לעזרתו" השיב החסיד בקוצר סבלנות.
"אבל אין אף פרופסור המתגורר בעירנו!" השיב המקומי.
"אתה בטוח? הרבי הקדוש מנישכיז עצמו שלח אותי לכאן כדי לבקר את הפרופסור!"
"אני מתגורר בעיר למעלה משלושים שנה" השיב המקומי ברוגזה. "בעירנו לא מתגורר אף פרופסור. למעשה, גם רופא אין בעירנו ואפילו לא חובש. באניפולי אין כל שירותי רפואה מינימליים."
כשאכזבה עמוקה ממלאת אותו עשה החסיד את הדרך הארוכה והמייגעת בחזרה לנישכיז. הוא מיהר לחדרו של הרבי. בדמעות הוא גולל בפניו את טלטולי הדרך ואת הממון הרב שהוציא על הנסיעה לאניפולי. "וכשהגעתי לעיר, רבי, התגלה לי שאין בעיר פרופסור! אפילו רופא פשוט לא היה בעיר!"
רבי מרדכי לא היה מופתע.
"כך? אם כן, מה עושים תושבי אניפולי כאשר אחד מהם נפל למשכב, חלילה?"
"מה הם יכולים כבר לעשות"? השיב החסיד. "הם בוטחים ומתפללים לבורא העולם שישלח לו רפואה..."
"זהו הפרופסור מאניפולי עליו אמרתי לך!" קרא הצדיק. "רק בורא העולם יכול להעלות מזור למחלתך, אם תבטח בו באמת."
דבריו של הצדיק התקיימו: החסיד שם את מבטחו בבורא העולם שישלח לו רפואה שלימה, ותוך זמן קצר הבריא לחלוטין.
