הצדיק ועצתו
בס"ד, בר"ה
חידושי תורה – שנים
מקרא אחד תרגום – פרשת מטות
חומש במדבר, פרקים
ל,ב-לב,מב
פרק ל,ב
"וידבר משה
אל-ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה י-הוה"
"זה" כינוי
לצדיק האמת, שכלולים בו כל נשמות ישראל, גימטרייה 12 כמניין שבטי-י-ה.
"הדבר"
בחינת "דבר אחד לדור" גם כן כינוי לצדיק, דבר אחר: לשון דיבור בה"א
הידיעה היינו התבודדות – המעלה העליונה והגדולה מן הכל – עיקר עצת הצדיק לכל אדם
שבלעדיה אי אפשר להיות יהודי כשר.
"אשר צוה
י-הוה" – מה ציוה ה'? "אשר" לשון אושר, להיות האדם שמח בחלקו, שזו
השמחה האמיתית, הפנימית, ששמח במצוות, בעשיית רצון ה' יתברך, שעל ידי זה נכלל
בשמחת ה' שצמצם עצמו לשמחת המצוות, ולכן הוא יתברך באחדות גמור עם מצוות התורה (כי
קב"ה ואוריתא חד הם) והרי עוז וחדווה במקומו, לכן שמח ממילא נכלל בו יתברך,
ובקיום המצוות עכ"פ נתלווה אליו (מצווה לשון צוות, וצוותא).
"אשר צוה
י-הוה" – ראשי תיבות שניים "שוה" לשון שויון בחינת "שיוותי ה'
לנגדי תמיד" כפירוש הבעש"ט, שיהיה שווה בעינייו אם לעשות אם לאו, ולא
ירצה דבר זולת מה שה' רוצה, וזה רצונו יתברך, שנבטל כל עצמיותנו וישותנו
ורצונות-הלב, וישאר רק הרצון הפשוט להכיר אותו יתברך, להתקרב אליו יתברך, ולעשות
אך ורק את רצונו היינו לקיים מצוותיו בתמימות ופשיטות, ועי"ז להכלל בו. וזו
עבודת צדיקי האמת להביא אף אותנו למעלתם זו.
פרק ל,ג
"איש כי-ידר נדר
ל-י-הוה או-השבע שבעה לאסר אסר על-נפשו לא יחל דברו ככל-היצא מפיו יעשה"
"ככל-היצא מפיו
יעשה" סופי תיבות "אוהל", בחינת לימוד תורה בכח, באהלה של תורה.
כידוע לעסק התורה הכח
לרפא את נפש האדם ולטהר את לבו. כח זה מצוי אף לנדרים. הנדר קובע בבהירות
ש"ככל-היצא מפיו יעשה" ולא מותיר שום מקום לבלבול וספק. וכן הדיבור
בהתבודדות, שמיישב דעתו ומברר לנפשו כל דבר אמת, דיבור זה הוא בחינת נדר ובכחו
לזכות האדם באמונה בהירה וזכה המיישרת את הלב ומשרה בו שמחה פנימית וחיות אמיתית. (עפ"י "עלה
לתרופה" גליון 9
"על הפרשה")
