שיחה ששמע ונרשם ע"י תלמידו רבי שלמה שטנצל זצ"ל



שיחת ר' חיים שמואלביץ, יום א' לפר' ויקרא, תשכ"ז

ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מהאדום האדום הזה – כי עייף אנכי, ופרש"י אפתח פי ושפוך הרבה לתוכו, נצייר דבר רש"י מול עינינו, עשו פער את פיו הגדול בלהיטות, וביקש מיעקב שישפוך מאותו אדום הרבה הרבה – כי עיף אנכי היה רק תירוץ לחפות על מידת הלהיטות למאכל.

בשמוע זאת יעקב, אמר לעשו מכרה כיום את בכורתך לי, השאלה: איך הי' ליעקב העוז להציע עיסקה כזאת לעשו, שלכאורה הי' עלול להעליב אותו ולהעלות את חמתו.
עיין בסוף מסכת מועד קטן לגבי מצוה אחת של נדב ואביהו, חזקיהו ואחד מהתנאים, שמפסוק אחד שהתורה אומרת עליהם. מזה גופה לומדים על כל אופיים, כלומר אף שישנם לאדם עוד מדות, אולם מדה אחת אינו מקומית. אלא נעה על פני כל הנפש וחודרת לכל פנות האדם ומעשיות. ומדה אחת אינה עומדת באותו חוזק אלא יש בה את יסוד ההתפתחות, ואנו עלולים לראות מה ייצא הלאה מזה.
בן סורר ומורה, מה עשה? להוט אחר אכילה? ומה בכך האם על אכילה מגיע סקילה, בגמרא כתוב שסופו מלסטם את הבריות, כלומר בלהיטות נצא כבר ליסטום הבריות בפרשת דרכים. והאבן-עזרא על המקום אומר
כי זהו אפיקורס כי יבקש חיי העולם הזה להתענג במילי אכילה ושתיה. אפיקורס – ובעל תאוה. דעות ומדות קשורים. והרמב"ן כותב שעונשו על שעובר על מצות קדושים תהיו ועל בו תדבק. וע"ז כתוב ימות זכאי ואל ימות חייב.
הניגש לאכול, עליו לגשת מתוך זהירות, ויזהר וישמור על לבו לבל יהי' מתוח באכילה ויאכל מתוך להיטות. כי להיטות אינה עומדת במקומה אלא יש בה המשכיות עד רצח.
ענין של ההמשכיות במדות. אנו מוצאים במעשה שלמה המלך ושתי הנשים, שאחת גנבה ילדה החי של השני'. ושלמה ציווה להביא חרב ולומר גזורו את הילד החי. ואז הגונבת אמרה גם לי גםלך לא יהיה, והאמיתית ביקשה להצילו.
מעשה זה צריך עיון מה חכמה יש כאן, ברור שהאמא האמיתית תבקש להצילו. ושמה ראה העם חכמה שלמה המיוחד.
ואולם הבנת הענין הוא, שגניבת ילד שונה מגניבה כספים, כסף הוא להנאתו הגשמית של הגנב, אולם הגונב תינוק. מה הכוונה להגיב לו במסירות נפש, ולתת לו, ולכאורה גם זו היתה צריכה לדאוג לחיי התינוק הגנוב. וא"כ שתיהן היו צריכות לדרוש שהתנוק יחי', והרי שלמה העמיד את עצמו בסכנה שייראה בעיני העם כלא חכם. אולם חכמת שלמה אמרה שאם מתחילים בגניבה המשכה הטבעי צריך להיות רצח התינוק, ובחכמה ישנה ודאות. שמדה אינה נעצרת במקומה, ומכך ראה העם את חכמת שלמה. יעקב מהלעיטני נא ראה את כושרו למכור את בכורתו. זו היתה המשכיות ממדת הבהילות.

בברכות פרק ו' מסופר על ר' זירא שפרס פרוסה גדולה בסעודת שבת, ופרש"י: פריסה שהיתה דיה לכל הסעודה, שאל רבנו והא זה מחזי כרעבנותא.
ומהי רעבתנות עצמו? זהו לאו של לא תאכלו על הדם שנא' בבן סורר ומורה. הרשב"ם בלאו דלא תבשל גדי בחלב אמו, (שעל דבריו כדאי לומר שיחה שלימה) כתב גנאי הדבר שאוכל אותו ואת בנו ביום אחד שנראה כרעבתנות. הרי לאו שני. וכן בשילוח הקן אותו הטעם לא לאכול את שניהם ביום אחד, הרי ג' לאוים. ור' חיים מוסיף שגם בלאו אבר מן החי צריך לומר טעמא דקרא זה, לא לאכול בבהילות מיד לאחר השחיטה.
במסכת ביצה כתוב שלא יאכל האדם שום ובצל מראש הבצל השלם, אלא מעליו, ואם אכל הרי"ז רעבתן. וכן בבשר לא יאכל בשר עד שת... נפשו. כמה צריך האדם זהירות בהלכות אכילה.
אחז"ל על אסור ערלה ג' שנים. מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון בניך ממתינים ג' שנים לערלה, ואתה מיהרת לאכול את עץ הדעת, אף שעץ הדעת הי' עתיד ביום השבת להיות מותר לו. ואדם הראשון לא יכול היה לחכות מספר שעות עד כניסת השבת .הרי שמחמת מדת הבהילות הפסיד את הכל והביא מיתה לעולם.

בן סורר ומורה נידון ע"ש סופו ולפי הירושלמי לבסוף משכח תלמודו. הרי שמדת הבהילות שבו זו גופה עתידה להשכיח ממנו תלמודו.
בהילות הוא השורש לחורבן האדם בכל מדותיו.
ולענין ר' זירא המובא לעיל, מדוע בצע פרוסה גדולה התרוץ לפי ששת שאני, בחול ישנה בהילות בכולם. אולם בשבת קודש, אשר הפסוק אומר שבת שבתון, שביתה בתוך השביתה דהיינו: כפרש"י מנוחת מרגוע, ולא מנוחת ארעי (ראה בשיחה הקודמת). וכיון שבשבת קודש אין בהילות והביצוע היה בסעודת מצוה של שבת, שהסעודה היא של קבע בשבת, אין חשש לרעבתנותא הבא מתך מדת בהילות. ובשבת אין אף מחזי מפני קדושת מנוחת שבת שע"כ כתיב מנוחת אמת ואמונה מנוחת שלום ושלוה השקט ובטח. אין בהילות אז.
מטרת לימוד מוסר במשך חצי שעה מהו? כוונתו להעמיד את תנועת האדם הבהולה. ולהוציאו ממצב של חפזון ולומר לו להיות במנוחה, כי אין לו על מה למהר, שום דבר לא יפסיד בינתיים, מה שנגזר לאדם יבוא לו, ולא יפסידו אם יהי' מתון ושלו, ולא ירוויחו אף אם יאוץ אחריו.
ראובן איבד את הכהונה והמלכות בגלל פחז כמים, ז"א מטרת כלל ישראל, וגם ייעוד הפרטי. הבהילות החריבה את עולמו ואישיותו.
להתגבר על מדת הבהיות אפשר רק ע"י לימוד המוסר יום יום, בערב שבת קודש עם קבלת שבת מה טוב ללמוד מוסר במשך חמש או עשר רגעים, יכון שלימוד המוסר מעמידו במקומו בחישוב עולמו ומביאה אותו לידי מנוחה.