שיחה ששמע ורשם תלמידו רבי שלמה שטנצל זצ"ל



שיחת ליל ש"ק פר' פקודי תשכ"ז – של הגר"ח שמואלביץ שליט"א בביתו
ולא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. במדומה שהזוה"ק אומר שאש זה הכוונה לכעס, לאסור כעס ביום השבת, שהכעס והמחלוקת הם המפריעים הגדולים למנוחת השבת.
מה זה כעס? אש: תכונתו של אש הוא לכלות ולשרוף כל דבר העומד לפניו. ואם הוא לא מתגבר על הדבר, בידוע שהדבר חזק ממנו ומתגבר עליו. כמו מים. זהו אש של עולם הזה. (ישנם ו' מיני אש). כן הכעס, הוא שורף את המנוחה, כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו, הכעס שורף חכמה שורף נבואה (אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו), משכח את תלמודו (בן סורר ומורה נידון – ע"פ הירושלמי – ע"ש סופו שישכח את תלמודו, הכעס מיד מגיע למידה זו.
ומה זה מחלוקת? הגמ' בגיטין נ"ב מביאה בשתי מפחות שהיו מתקוטטות כל ערב שבת בין השמשות, והשטן קבע דירתו ביניהם, פעם אחת איקלע ר"מ ביניהם. ושהה ג' פעמים עד שהשלים ביניהם, והשטן איבד את מקום מגורו. ואמר וי לי שר"מ גירשני ממקום דירתי.

מדוע דוקא בערב שבת בין השמשות? כמה טעמים לדבר, האחד, כיון שאז האדם בהול, ומתוך הבהילות באה המחלוקת. לכן צריך האדם להתכונן לשבת כדי שלא יתחייב להיות בהול. וע"כ ההלכה שיאמר בניחותא הדליקו את הנר.
טעם שני, תמיד בעת החלפת מצד ישנה סכנה, כמו בחז"ל קשה לשלהי קייטא מקייטא, סוף הקיץ וסוף החורף תקופות קשות הן. בגלל שבירת מצב החורף או מצב הקיץ. בסוף ימי החול עם כניסת שבת קודש, שאז נשבר החולין, שם קיימת סכנה. כיון שיש כאן כניסה למסגרת. זמן חדש. לכן אז עלול השטן לרכז את כחו. השטן עובד לצוד את כל הברואים, ומתגרה בעיקר בתלמידי חכמים, מדוע? כיון שהעולם הם תמיד פרוצים בעצמם, ואין לו הרבה מה להרויח, אולם תלמיד חכם, שהוא במהותו במצב סגור חי בתוך עולמו הפרטי, לכך אם יצור פירצה בגדר, אף פירצה קטנה, הרי שהשתנה האדם מגדור לפרוץ. כמו שדה הגדורה, פריצה קטנה משנה כל שמה מגדור לפרוץ. וכאן הצלחה השטן הוא בעצם שינוי מצב. לפתח חטאת רובץ – זוהי עיקר מאבקו, לפיכך שעה זו של בין השמשות היא שעה מסוכנת.

כתוב בתורה על שבת: שבת שבתון, ופרש"י: לא מנוחת ארעי, אלא מנוחת מרגוע. כל מי שלומד מוסר יודע את ההבדל בין מנוחה סתם, למנוחת מרגוע, שזוהי רוהיקייט, שם דבר לא טורדו בנפשו ממנוחתו. במצב של כעס ומחלוקת. אין מנוחת מרגוע יכולה להיות, אלו תרתי דסתרי,  
מצב של כעס הוא לשרוף הכל, בכחו של דבר אחד בלבד לשבור ולכלות כעס, בשאול כתוב קחו לי מנגן, לנגינה בלבד ... להעביר מהאדם כעס, ואלו האמצעי כדי להתגבר על מחלוקת הוא לא להיות בהול, אלא לעשות הכל בנחותא.

בקב"ה כתוב: הניחה לי ויחר אפי ואכלה אותם כרגע, כביכול ביקש ממשה שירשה לו לכעוס, ואז יכלם, הרי שזהו כח של כעס לשרוף. שהכעס שורף, ולא הפשט שכיון שאני כועס לכן אני מכלה, אלא המדה עצמה גופה היא המכלה את הכל.