שיחת ליל ש"ק פר' שמיני תשכ"ז . הגר"ח שמואלביץ שליט"א
השיחה נרשמה ע"י תלמידו רבי שלמה שטנצל זצ"ל

במסכת מגילה מובאת מחלוקת אם מגילת אסתר נכתבה ברוח הקודש או לאו, לבסוף אחרי שסותרים את הראיות השונות, מביאה הגמרא ראי' שנכתבה ברוח הקודש, מהא שכתוב ודברי הימים האלו לא יעברו מזרעם וכו'. כלומר ראיית העתיד בעת כתיבת המגילה מוכיחה על רוה"ק, שאין לראות עתיד אלא מכח רוה"ק.

משמע שאפשר מכח השכל והחכמה האנושית בלבד לכתוב את מגילת אסתר כפי מה שהיא, מבלי להזדקק לרוח הקודש. ואף שכל מאורע מהתרחשות המגילה שנמשכה כשש שנים, אין ללמדו השגחה, אולם בתוך ו' השנים נתגלה כל ההשגחה.
כי ללמדו השגח,ה ישנם הלומדים על אתר. ויש תוך ו' שנים, ואוי לאדם שרק בסוף ימיו לומד את ההשגחה המדוייקת של יסוריו וכו'.
במזמור שיר ליום השבת כתוב "כי שמחתני ה' בפועלך במעשה ידיך ארנן". כל פועל ה' העובר על האדם צריך להביא לאדם שמחה, כיון שפועל ה' הוא.
המעשה של רבי עקיבא אשר הי' מפורסם מסוף העולם ועד סופו, כשעיקר אכסניא בעיר אחת סירבו לתת לו, ונאלץ הוא ומשפחתו ללון במקום סכנה בשדה, והי' עמהם חמור לשאת את האשה, תרנגול – שעו להעיר, ונר להאיר. בא ארי (מקום סכנה) ואכל את החמור. בא חתול משונה ואכלה את התרנגול, בא רוח וכיבה את הנר, בשעת מעשה הם ראו את חומר מצבם ורעתם, אולם ר' עקיבא אמר מיד גם זו לטובה – שאין לראות מעשה פרטי, אלא כל מעשה מחובר לעוד מעשה והחשבון הכללי הוא לטובת האדם. הוא לא הצטרך לחכות שנים. מיד בבוקר שמעו שבאו גזלנים ורצחו את כל אנשי אותו העיר.

ר' שמעון כשתלמידיו שאלוהו על שלוות הרשעים צדיק ורע לו, וטרדת הצדיקים, כנסת לביקעת מירון ואמר בקעה בקעה התמלאי בזהב, ואמר להם ליטול זהב, הרי שבקעה יכולה להוציא זהב. אולם אף אחד לא לקח, כי לקיחה עכשיו זהב תמעט השכר מהעולם העליון, העונג שבעוה"ב תוך ירידתו מתבטא בעולם הזה בזהב.

כאשר אחד מהתנאים הי' במצב קשה ללא מזונות לשבת קודש. ירדה לו אבן מהשמים ואשתו סירבה לקבלו והפצירה בו שיחזור, מסירות נפש של אשה, וגם מרבו רבי הוא סירב לקבל, למרות שלרבי הי' שתי שולחנות. תורה וגדולה.

לכאורה מרבנו הקודש רואים שאפשר תורה וגדולה במקום אחד, ז"א שהעושר לא יפריע לעבודת השי"ת, אולם מה שהקב"ה לא נותן שתי שולחנות בגלל
אחד בצער טוב ממאה שלא בצער, אין להעריך גודל מעלת מצוה בצער ומוטב הי' לו להיות במדרגה קטנה מרבנו הקדוש כדי להיות בצער. כמה שאדם צריך לחבב מצוה וחיים בצער. הצער גופא ללא מצוה הוא כל כך חשוב.

צער אינו הולך לריק. וכבר איוב אמר, מי יתן ואמצאנו (את הקב"ה הרי שהיה רחוק) אקראוהו למשפט (כמה גדול האדם שיש לו כח לקרוא לה' להשפט אתו, ותבוע מה') ע"ז ענהו ה' איפוא היית בהווסו ארץ, אם מצד הפרטים – אתה צודק בטענתיך, אולם אין בעולם דבר חלקי, אלא הנהגה שלימה. ובחשבון הכללי אין לטענה יסוד. והכל מתיישב.

השואה האחרונה האיומה, שרק זכרון שה' – מטריד ומחריד את כל הנשמה, עלינו לדעת שטיפת דם אינה בחינם, ועל הכל יש חשבון כללי מיושב, רק אנו בשכלנו איננו מבינים זאת – כי לא היינו עם הי' בהווסדו ארץ.
השאלה זו תורה – וזו שכרה בשאלה מקומית מטרידה באדם אולם אין פרטיות כשם במגילה אין פרטיות, אלא בסוף ראינו את הטוב והגאולה.